תקע

העצמו' של המאציל שהוא המקור לחכמה והוא בחי' מה שעלה ברצונו להאציל כו' שיש בזה בחי' התענוג ונק' עתיק דאצי' כידוע ויש מקור לתענוג זה והוא הנק' עתיקא סתימאה כו', ולמטה ממנו הוא התענוג שבחכמ' דאצי' כמו עד"מ התענוג של אדם שבחכמ' שהוא הארה פרטי' לגבי עצם כח התענוג ההיולי שבנפש כו' כנ"ל. אך כ"ז הוא רק בחי' הארת אור א"ס בתענוג שחוץ ממנו שהוא בשביל להיו' מקור להשתל' דאבי"ע, אבל בעצמות המאציל ממש לא יתכן לו' בחי' התפשטות התענוג במציאות כי אין שום דבר זולתו שיתענג ממנו כמו שעשועי האב בבנו וכה"ג, אלא בחי' השעשועי' דשם הוא הנק' שעשועי המלך בעצמותו דוקא כמו עד"מ שעשועי הנפש בעצמותה הנ"ל והוא הנק' שעשועי' העצמיים שבעצמות המאציל ממש שמשם נמצא מקור לבחי' התהוות מציאות התענוג הנאצל שנק' עתיק דאצי' וע"כ נק' עתיק' דעתיקין כידוע (וגם כדי שיהי' מקור לכל תענוג הרי הוא בחי' יריד' עצם התענוג הפשוט ההיולי, וז"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגים שנק' ע"י דע"י ג"כ עמך נכלל בעצמו' התע' הפשוט כו') (ומ"ש בס"י אין לך למעלה מן העונג היינו העונג דאצי' שלא נאצל מן המאציל רק בחי' תענוג לאצי', ואותו תענוג הנאצל הוא רק כמו תענוג הגשמי שבאדם שמתענג בדבר נפרד זולתו אבל אין לו ערך כלל לא מיני' ולא דוגמתו לגבי עצמו' התענוג והשעשועי' כו') (ואפשר דמ"ש בס"י אין לך למעלה מן העונג הוא מדבר בבחי' עצמו' השעשועי' שבעצמות המאציל כו', אך גם זה א"א לו' שהרי יש בעל התענוג ובעל השעשועי' כמו עצמו' הנפש ממש שלמעלה גם מבחי' שעשועי' העצמיי' שבה שהרי לא ימצא בה שעשועי' הללו העצמיי' רק לפרקים כו') (ויובן דבר זה כמו שמבואר במ"א בענין התפארת ההיולית שבעטרה קודם שהי' ע"ג הראש שיש בה כח היולי של כל מיני פאר ותפארת שעתיד להיות בכל אדם הלובש אותה שהוא מתפאר בה באופן מיוחד ולזולתו יש ממנה פאר אחר כו').

וזהו שאמר בספר עמק המלך בשער שעשועי המלך, שבחי' שעשועי המלך בעצמותו הי' בבחי' רו"ש כדמיון הבהקת האבן טוב בתנועה המתנוצץ בעין אנה ואנה בחי' או"י ובחי' או"ח יחד כו', וכמובן מכל הנ"ל בבחי' שעשועי' שבאדם בדבר זולתו שיש בו [בחי'] הסתלקות הנפש והתפשטות והשבת הנפש בבת א' כו', אשר ע"ז מורה התנועה הנק' נענוע בשעה שמשתעשע כנ"ל באריכות, וכך ממש יובן גם בבחי' שעשועי' העצמיי' שהוא ג"כ בבחי' רו"ש הסתלקות והתפשטות יחד בעצמות עדיין כו', ולמעלה היינו בחי' חו"ג הכלולי' כא' בבחי' עצמו' התענוג