תקמז

והנה מעתה יש להבין בענין ב' מדריגות הנ"ל עיון וגירסא עוד ענין א' והוא להיות שאנו רואים בעיקר מצות עיון הנ"ל הוא במחשבה והגיון דוקא והוא ענין העמקת המחשבה מאד בתכלית ההפשטה של מחשבה מכל דבר, שהוא בחי' העלאה למעלה שהרי הוא בחי' עליות והתקשרות כל כח מחשבתו ושכלו בחכמה שבתורה, והוא בחי' העלאת מ"ן מחכ' האנושי' שבנפשו החיוני' כמ"ש במ"א (מלבד ענין הבירור שיש בכח החכ' הנ"ל), אבל הגירסא מצותו בדיבור בפה דוקא ולא יצא י"ח במחשבה כידוע במצות קריאת התורה כמ"ש ודברת בם דהרהור לא עביד מידי כו', לפי שבחי' הקריאה בתורה הוא בחי' המשכת מ"ד מלמעלה למטה להיות שהקב"ה יושב ושונה כנגדו כו' שהוא בחי' המשכת מ"ד מאור אבא בז"א שנק' הקדב"ה כמ"ש במ"א וד"ל. אך הנה יש להבין בענין זה למה אין בכח המחשבה להמשיך בחי' המשכת מ"ד כמו ע"י הדיבור (מאחר שהקדב"ה יושב ושונה כו' שבוודאי אין דיבורו ומחשבתו כדיבורינו ומחשבתינו ע"ד שנאמר דהקריאה אליו ית' הוא בדיבור דוקא ולא במח' שאין זה שייך לאמר רק בקריאת אדם לזולתו שלא יכול לקרותו במחשבתו רק בדיבור אבל אל אור האלקי גם במח' יוכל לקרותו כמו בדיבור שהרי אין לדיבורינו ומחשבתינו ערוך לדיבוריו ומחשבותיו ית' כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' (והלא גם המלאכים שנא' בהם וקרא זא"ז קריאה זו כמו בחי' מחשבה שלנו כי דיבור שבעליון נעשה מחשבה לתחתון), ואם מפני שהקדב"ה יושב וקורא בבחי' דיבור שהוא בחי' המשכה היא גופא קשי' למה בעיון אין הקדב"ה יושב כו'. ועוד יש להבין ענין א' והוא במ"ש בזהר דמ"ש ודבר דב"ר שעיקר חילול שבת הוא בדיבור והרהור לא עביד מידי כו', וכמ"כ במילין דקדושה דוקא כדאפיק מפומא כו' ואז כל קדושי דמלכא עילאה מתעטרין כו' למה דוקא בדיבור ולא במחשבה ולמה כל en. קדושי דמלכא עילאה מתעטרין בדיבור. en.

אך הנה יש להקדים הקדמה אחת הידוע בענין המאמר דאבא יסד ברתא שצירופי אותיו' הדיבור נמשך מכח אור החכמה דוקא כמ"ש מצרף לחכמה