תקמו

אבל יין הוא בחי' בינה דמינה דינין מתערין ולהיות כי יין הוא המשמח בשמחה ברשפי אש התלהבות בינה לבא ומסתעף מ[ז]ה בחי' גבורו' קשות דנוג"ה פסולת הגבורו' דשמחה דבינה, ולזה הטעם א"א שיהי' שיהי' בחי' הבירורים דנוג"ה להבדיל בין כו' לבער סיגי' דפסול' הגבורות קשות דנוג"ה אחר שמבחי' בינה דינין מתערין כו', וממנה נמשך שרש כח התהוותם והתפשטותם למטה, ומזה הטעם אין כח במל' לברר נוג"ה משום דגבורו' [קשות] דנוג"ה מקבלים מן המל' כמ"ש מלך אלקי' על גוים כו' משום דעיקר בנין המל' מהגבורו', ולזה [הטעם] הוזהרו בני אהרן בשתיית יין ושכר דוקא שלא יסתעפו מהם יניקות גבורו' קשות דנוגה שנק' אש זרה ולא יוכלו להורות ולהבדיל כלל בין טמא לטהור וע"כ שיכור אסור להורות כידוע וד"ל, וזה הי' ענין [חטא] נדב ואביהוא שנכנסו שתויי יין לאה"מ כי בחי' אש זרה דגבורו' דנוג"ה יש לו אחיזה ויניקה בבחי' יין דבינה הגם שהוא יין המשמח שהוא בחי' עוה"ב לאחר הבירור כידוע דעולם הבא בבינה ונק' עולם החירות ונק' יין המשומר ממגע נכרי שאין שם שליטה לחיצוני' כלל וכלל, אבל עכשיו קודם הבירור יש עדיין יניקה ואחיזה לחיצוני' מפני פסולת כוחות הדין שיש גם ביין המשמח דבינה, וכמ"ש [בינה] מינה דינין מתערין כו' והוא ענין שחוה סחט"ה אשכול של ענבים כו' בחי' ענבימו ענבי רוש אשכלו' מרורות כו' כמ"ש במ"א וד"ל, וזהו שאמר בהקריבם אש זרה כו' ולפי שאין ביכולתם לברר אש זרה זה שמסתעף מיין ושכר ומקבל משם, וע"כ סיים הפרשה להבדיל בין טמא לטהור כו' כי זהו עיקר טעם האזהרה לכהנים על שתיית היין והשכר כנ"ל וד"ל.