רלו

דבכל ט"ב נולד משיח כו', וז"ש כמו הר"ה תקריב ללד"ת שבזמן הגלות נק' עיבו"ר דכללו' נ"י, וביאת משיח נק' בחי' ליד"ה כנ"ל וכמארז"ל עד שיכלו כל הנשמו' שבאוצר ששמו גוף כו' שהן כל נשמות ישראל שנולדי' מבחי' המל' שנק' גוף, כמו שאמרו למה האשה דומה לאוצר רחב מלמטה [ו] קצר מלמעלה כו' וכאשר יושלם זמן העיבור דכנ"י בבטן המל' אז יולד משיח, וז"ש אנ"י היום ילדתי"ך כו' וקודם וסמוך ללידה יש צירי' וחבלי לידה כנ"ל והוא דוחק הגלות והשיעבוד כמו במלחמת גוג לפני בוא יום הגדול כו' (וכמו קדרותא דצפרא שקודם וסמוך להארת אור השחר דוקא), וכמ"ש [ו] עת צר"ה [היא] ליעקב וממנ"ה דוקא יושע שהחבלי' המונעי' הלידה הוא הגורמי' תוס' הכח ללידה כנ"ל באריכות, שהעיבור הוא סתימות הולד במדור העליון ומתהפך ויוצא כו', שהלידה נעשית מדבר היפוכו ובסמוך לה דוקא כו'.

ויובן כל זה ע"ד כל הנ"ל בבחי' יסוד דדכורא שהוא בחי' יסוד ז"א אור הזרוע לצדי"ק עליו"ן להמשיך בחי' מ"ד בנוקבא דז"א להוליד כללו' נ"י בבטן המל', שהשפע מ"ד הולך בבחי' אור ישר מלמעלה למטה מן המוח אל החוט כו' עד בחי' יסוד ואין ההילוך הזה נמשך והולך מראשו לסופו בלתי עיכובי' ומונעי' באמצען אלא במוח מתעכב תחלה עד שנעשי' טפה גשמיי' בחוט, וכן בחוט כו' עד כליות יועצות בתרין ביעין לבשל כו', וכנ"ל שהוא ענין המזיגו' והתכללות דחו"ג למנוע הדבר שפע ולחזור ולהמשיכו בתחלה במוחי' שהוא בחי' הדעת ואח"כ במדות, ואח"כ בנו"ה ששם עיקר העיכוב בהיות שהוא קרוב לגמר וסוף להביא השפע למקבל כמו עד"מ כשצריך הדבר לידי מעשה בפ"מ ששם יותר מתעכב ושוקל בדבר יותר לדין והיפוכו כו', אך זה עצמו הוא הנותן כח ועוז להיות יציאת השפע אח"כ המצטרך למקבל אחר הבירור מכל המנגדי' כו' בכח ומהירות גדולה, ולכך עיקר להב התשוקה להשפיע הוא לבסוף דוקא כמבואר בכל הנ"ל, וכך ממש יובן בבחי' יסוד דנוק' בחי' המקבל השפע דמ"ד דדכורא שהוא בבחי' אור חוזר כי הנה מיד שקיבלה המ"ד ביסוד שלה דהיינו בחי' קליט"ה נק' עיבו"ר שהוא נכלל ומתעלם ברחם הנוק' בהעלם בתוכה ובחי' המ"ן מקיפו כו', ובג"ח השניי' חוזר