רנג

רק בנר"ן שהוא רק זיו מעצם הנפש הנק' מקיפי' בחי' חי' יחידה שאינם מלובשים בכלי הגוף כלל לכן גם קבלת התענוג בג"ע הוא ג"כ מזיו השכינה, ועונג זה בג"ע נק' בחי' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש מצד שגם העבודה בגוף הוא בבחי' הרגשת החיות בחי' אה' יש מי שמתפעל, ועבודה זו רחוק מערך ביטול שבעצם הנפש. ובחי' הב' בג"ע הוא היפוך הרגשת העונג בבחי' יש ונק' אין להם מנוחה בחי' הרגשת אין האמיתי אשר גם גילוי עונג מחכ' דאצי' נק' לגבי בחי' זו בשם עשי' גשמי' כמ"ש כולם בחכ' עשית, והשגתו בבחי' ג"ע זה הוא ג"כ מצד שגם עבודתו הי' בבחי' אין היינו שלא הי' בבחי' התפעלות התשוקה בתענוג מורגש אדרבה שמואס בחייו הגשמי' וגם לא רצה בחיות רוחני רק רצונו הי' להבטל וליכלל אל המקום אשר משם לוקחה, ואין מסתפק בשום גילוי והארה אלקית מאחר שמרגיש מצד המיאוס בחייו שאין זולתו לכן עסק התומ"צ הוא רק מצד שהתומ"צ הוא רצונו וחכמתו ית' והוא ורצונו כולא חד ולא מצד שום תענוג גילוי אלקות שזה נק' בחי' יש לגבי עצמותו והוא אינו רוצה רק עצמותו וזהו בחי' ועמך לא חפצתי בארץ רק החפיצה הוא לו לבדו. וזה הבחי' לא יכול להשיג רק הבע"ת אשר מצד הריחוק העצום יבוא למרירות עצומה עד שימאס בחייו ממש, לכן מצד שבעבודה כזו