רלה

(ו) ומעתה יובן הטעם אשר לא בא בחי' יסוד בהשתלשלות בנבראי' בע"ג כמו המלאכי' כנ"ל, דהנה כתיב וצבא השמים לך משתחוי' כו' וכתיב והחיות רצוא ושוב כו' הרי יש במלאכי' עליוני' בחי' ביטול במציאו' כו', וזהו מצד ה' בחי' ומדריגו' שבבחי' גופא הנ"ל אבל אם הי' מאיר בהן מבחי' יסוד ששם השפע בבחי' עצמי"ו' והוא נותן כולו למקבל כמו שהוא במשפיע ולבר מגופא, הרי לא נמלט מב' פנים או שהי' הנברא בבחי' אלקו' ממש כי כח המוליד יוליד בדומה לו ואע"פ שהי' בבחי' יש בפ"ע אבל הי' בבחי' אלקו' ממש (כמו דוגמת הנשמו' שנק' אד"ם אדמ"ה לעליון כנ"ל בבחי' משיח) או שהי' בבחי' נפרד גמור בלי ביטול כלל (כמו הנפילי' שהיו בארץ כנ"ל) מאחר שהוא לבר מגופא דהיינו רק לבחי' קבלת המקבל וניתן הכל למקבל, הרי נפרד השפע מן המשפיע כאדם שנתן כל אשר לו לזולתו שנפרד הדבר מעצמו לגמרי מב' טעמי' הא' במה שנתן לזולתו והפרידה מעצמו, והב' במה שנתן כולו ולא השאיר לעצמו חלק בו שאם הי' אחוז וקשור הדבר בעצמו ג"כ ולא הי' נותן כולו לזולתו עדיין לא הי' הדבר נפרד הימנו לגמרי כי יש בו בחי' ביטול במקצתו אל הנותן כו', וכך בבחי' שפע דיסוד הרי נתן הכל למקבל ולא השאיר לעצמו חלק בו כמ"ש כל אשר לאיש כו', והוא לבר מגופא שנתן למקבל הרי יוכל להיות בחי' נפרד גמור או שיהי' בבחי' אלקו' ממש מאחר שהוא בחי' העצמיו' של המשפיע כנ"ל, אבל במלאכי' יש ב' הפכי' שהן בבחי' יש והן בטלי' לאין שזהו בחי' ממוצע בין נפרד גמור לתכלית הביטול דאין האלקי' שזה א"א להיות מבחי' יסוד כ"א מבחי' ה"ח שבגופא ששם הוא במזיגו' דחו"ג צמצום והתפשטו"ת והכל בבחי' עצמי' עדיין, ועכ"ז הוא לצורך גילוי השפע למקבל דוקא כנ"ל בבחי' הדעת ות"ת ונו"ה כו', ומזה בא סיבת ביטול הי"ש לאי"ן במלאכ"י' שהן יש ובטלי' לאין כו', ולזה א' במלאכי' דוקא ת"ק שנה ולא ת"ר [שנה] משא"כ בנשמות וכן באצי' דאיהו וחיוהי חד כו' בבחי' עצמי"ו' דאא"ס שבק"ו כו' ולא נז' לשון זה דת"ק שנה רק בג' עולמו' הנפרדי' יש מאין שהן בחי' המלאכי' דבי"ע דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

(ז) ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ בשרש ענין חבלי משיח הנ"ל, דהנה ידוע בשרש ענין בחי' משיח שהוא בחי' לידת כללו' נשמות ישראל כמ"ש אספרה כו' בנ"י היו"ם ילדתי"ך שהוא בחי' ב"ן לזו"נ דאצי' ובחי' מל' דאצי' היא אימא תתאה המולדת אותו כמ"ש בזהר בלק ע"פ כי מראש צורים [אראנו] כו' ולזה אמרו