תקסו

שהן בחי' או"א תרין רעין כו' וגם זיווגייהו תדיר להמשיך מוחין לז"א בשביל צורך שפע העולמות דבי"ע בבחי' החיצוני' כו' כנ"ל, והוא ע"י ענין המדידה באו"כ דז"א שיהי' במדה ומשקל במזג האמצעי דוקא כדי שיהי' קיום המציאות של העולמות כנ"ל, והיינו שא' בזהר דאו"א נק' מתקלא כו' וכמ"ש מי מדד בשעלו מים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה כמו"כ בבחי' בנין הנוק' דז"א בבחי' המל' הי' צריך ג"כ להיות בחי' מדידה בבחי' או"כ שבמל'. וזהו ויבן ה' אלהים את הצלע דאו"א תקינו לה כו' וכמ"ש באר חפרוה שרים כו', אך זה הי' דוקא אחר שנפלה תרדמ"ה על האד"ם דלעילא אז ויקח אחת מצלעותי"ו כו' שהוא בנין הנוק' דז"א כידוע, והענין הוא להיות מבואר למעלה בבחי' הרצוא שהוא בבחי' האור בלא כלי היינו בחי' ההתנשאות וההתכללות אל עצמו דוקא עד שלא יפנה לקוראו, וכמו כאשר הוא טרוד ביותר כו'.

והנה משל לטרדא זו יש בזה כמה מדרגו' חלוקות זו למעלה מזו, כמו הטרוד בעמקו' השכל אז כלולים המדות באותו השכל ולא ירגישם כלל, ע"כ אינו אז בבחי' כלי להתפס לזולתו ע"י קריאת שמם כמו כשיקרא חסדן או רחמן וכה"ג, ומדרגה שלמעלה מזו הוא כאשר יטרד יותר בעומק השכל כ"כ עד שיבולבל השגת השכל הראשון ואינו מרגישו כלל אז הוא קרוב יותר אל בחי' עצמותו שלמעלה מהשגת השכל לגמרי, וכן יש עוד טרדא בעצמו' פנימי' נפשו ביותר עד שגם הרצון והתענוג כלולים שם ולא יתפסו בקריאת שם כלל לעוררו לבחי' גלוי רצון ותענוג למטה, וה"ז דומה בכלל לענין השינה שאז הוא כמו בחי' הטרדא בכלל ובפרט דהיינו בחי' התכללות והתנשאות אל עצמות הנפש ממש כי המוחין מסתלקים למעלה בעצמו' וכן הרצון והתענוג כו' וגם המדות והדבור כו' וכל כחות פנימיי' כראי' ושמיעה וריח כו' רק בחי' קיסטא דחיותא נשאר בלב להיות התנועה וההרגש באברי הגוף בלבד כידוע, ולזה א"א לומר שיהי' נפנה לקוראו בשמו בעת השינה בכל שם פרטי שיש לו לכל כח מכחות נפשו כמו חכם או חסדן וכה"ג וגם לא ע"י שמו הכללי שקוראים אותו הכל כו' וד"ל.

וכך יובן למעלה בבחי' תרדמ"ה שנפל על בחי' אדם העליון דאצי' שנק' דורמיטא בחי' הסתלקות המוחין למעלה בבחי' העצמות וכן שאר האורות עליונים