רנב

ערך הזבוב למלך וכמ"ש אם צדקת מה תתן כו', רק השכר והעונש הוא פעולת האדם כמ"ש תייסרך רעתך שהרע הוא בעצמו הגיהנם וכן הטוב בעצמו הוא הג"ע כמ"ש שכר מצוה מצוה היינו הג"ע הוא המצוה בעצמה מה שהנפש מרגשת הגילוי אלקות שבמצוה הוא תענוג נפלא כי מעשה וחשבון והתפעלות רוחני' המעשה דבוקה בנפש, ובבחי' תענוג זה יש מדריגו' לאין סוף כמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה. וביאור הענין כי בקבלת שכר ממעשה המצות בג"ע יש ב' בחי' כמו בהעונש יש ב' בחי' גיהנם הנ"ל, היינו גיהנם מהרע שאינו נוגע לעומק עצם הנפש רק ההסתר הוא בלבושי הנפש וכחותי', ובחי' הב' נק' כף הקלע הוא כשהרע הי' בעומק כ"כ עד שנסתר קדושת עצם הנפש לכן אין בירור להנפש ביסורי גיהנם כנ"ל רק ע"י איבוד הנפש. כן לעו"ז יש ב' בחי' בג"ע הא' הוא מה שהצדיקים מתענגים מזיו השכינה, ובזה יש מדריגות רבות כי התענוג הוא לפי ערך עומק הנפש בעת עשיית המצוה כידוע אם בדו"ר טבעיים העונג הוא בג"ע דיצי' ובדו"ר שכליים הוא בג"ע דבריאה כו' ויש עליות עד א"ס, וכל העליות הוא רק בזיו השכינה מצד שהג"ע הוא רק גילוי תענוג העבודה כמו שהעבודה הי' רק בלבושי וכחות הנפש בלבד שנק' זיו הנפש. כי גם צדיק גמור העובד באהב' בתענוגים אינו נוגע בנפשו