רלד

דהיינו כמו שהוא בבחי' עצמי' המשפיע ולכך יוליד בדומ"ה לו דוקא כו', וכל מה שהי' מזיגות והתכללות בהכרעות שבדעת שבת"ת ונו"ה הוא רק בשביל סוף וגמר השפע למקבל בבחי' יסוד עד"מ הנ"ל בדייני' שכל יגיעתם לשקול הדבר עד שבאי' לבחי' ההכרעה אין זה רק בשביל שצריכי' להביא הדבר לידי פסק הלכה למעשה דוקא ואם לא שהם צריכי' להשפיע הדבר הלכה לענין מעשה לא היו מייגעי' בשיקול הדבר כלל, וכנ"ל שלזה הטעם עיקר להב התשוקה הוא בכלות וגמר השפע בבחי' יסוד כו' וד"ל, ולהיות כן הרי בבחי' יסוד נמשך השפע כמו שהוא בעצם וז"ש כל אש"ר לאי"ש יתן כו' וכן ביונתן ודוד כתיב ויתפשט ממעילו עד כו' שהמשפיע נותן כל אשר לו למקבל, והגם שלכאורה נהפוך הוא שהרי לא נשאר ביסוד רק הצריך לקבלת המקבל כנ"ל וכל ההתכללות אופני' שונים מדבר המנגד נשאר בעצמו כמשל פסק ההלכה למעשה שאינו או' רק מה ששייך למעשה לבד כו', מ"מ הרי הוא בחי' העצמ"י' של השפע כמו שהוא רק שהוא בא אחר כל הבירור"י' מכל המנגד"י' בתחלה כנ"ל במשל המו"מ שבתחלה ישתף דוקא המנגד לסתור הדבר בשכל וכן במדות ובנו"ה כו' עד שאח"כ כשנגמר לעסוק במו"מ הרי זהו פנימי' ועצמי' רצונ"ו כו' וד"ל, ונמצא נותן המשפיע בחי' העצמי' שלו, ואמנם כלולי' בו מכל ההפכי' שבשכל ומדות כו' וע"כ יוליד בדומ"ה לו, אבל הנה הדבר הנולד הוא מהות ויש בפ"ע בדומה למשפיע כמו הולד שנולד מן הטפה שהוא יש בפ"ע ממש כו', לפי שזהו עצמו הגורם להיות בחי' יש ומהות בפ"ע מאחר שנמשך מבחי' עצמי"ו' של המשפיע כבן לגבי האב (וז"ש במשיח בני אני היום ילדתי"ך ויהי' במהות ויש בפ"ע דומה לאור האלקי ממש ולא בבחי' פירוד ח"ו אדרבה בתכלית הביטול כמ"ש והריחו ביראת ה' כו', אבל בחי' היש שלו הוא בדומה לבחי' יש האמיתי דבחי' העצמי"ו' וכמ"ש ליעקב אתה יחיד בתחתוני' כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ההפרש בדרך פרט בין נשמו' למלאכי' שהנשמות שרשן הוא מבחי' יסוד כמ"ש אור זרוע לצדיק עליון כו' משא"כ המלאכים, ע"כ המלאכי' דוקא ת"ק שנים ולא הנשמות (ומ"ש הנפילי' היו בארץ שהן מבחי' פסולת מ"ד דיסוד העליון נעשי' נפרד גמור כמ"ש במ"א שאם הי' הארת בחי' יסוד במלאכי' הי' גם הן בבחי' יש נפרד משא"כ בנשמות וד"ל).