תקסה

אין דאצי' מצד בחי' ההתנשאות וההתכללות בעצמות המאציל כמו ענין הפסקת קריאת השם כנ"ל, ולפ"ז צ"ל בחי' ממוצע ביניהם דוקא שהרי אם יהי' בחי' רצוא דהתנשאות והתכללות אל עצמותו יותר מכפי המדה , כמו עד"מ מי שהוא טרוד ביותר בעצמותו שלא יפנה כלל לקוראו בשמו מפני עוצם בחי' ההתכללות בעצמותו כו' הרי אז לא יהי' בחינת המשכה כלל למטה בעולם הנברא ויהי' כלא הי' כו', ואם יהי' בחי' ההמשכה דקריאת שם בחי' שוב יותר מכפי המדה כמו ענין ההמשכה מיש ליש ממהות למהות כנ"ל הרי ישאר עולם הנברא בבחי' נפרד לעצמו כנ"ל בכל התהות יש מיש, וזהו ענין ב' ההפכים שבין אור לכלי שמצד האור הוא בחי' ההתנשאות וההתכללות אל עצמו ומצד בחי' הכלי שהוא ענין השם הוא בחי' ההמשכה למטה כו' וצ"ל בחי' ממוצע ביניהם והוא בחי' קו המדה שמודד ונותן שעור לב' הפכי' הללו דאורות וכלים שיהי' בהם בחי' מדה ומשקל במזג השוה ולא יגבור הא' על זולתו כלל, וע"כ מסיבת זה האמצעי יוכל להיות התהות עולם הבריאה בבבחי' יש ואעפ"כ אינו בבחי' יש נפרד כתפוח לגבי כח הצומח אלא הוא בבחי' בטול מיש לאין ואמנם לא שמתבטל לגמרי כו', וא"כ יש בנברא בחי' אמצעי מב' הפכי' דאו"כ הנ"ל שהוא להיות בטל מחמת בחי' רצוא והוא בחי' יש מחמת בחי' שוב, ואין הבטול בטול לגמרי ואין היש בחי' יש נפרד לגמרי, וזהו מפני בחי' האמצעי שבאו"כ כנ"ל. וז"ש והחיות רו"ש גם בנבראים וד"ל.

וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, פי' צלם ודמות הוא בחי' או"כ, שהדמות הוא ענין התואר בלבד שמתאר לעצם הדבר כידוע והצלם הוא צורה העצמי' כו', וכך בחי' הכלי הוא בחי' תואר לתאר ולהגביל את האור כו' וכמ"ש במ"א. והנה על הכסא דמות כמראה אדם ויש בו בחי' צל"ם ודמו"ת כמ"ש בצלמינ"ו כדמותינ"ו שזהו בחי' או"כ דז"א דאצי' שנק' אדם דאצי' כידוע, וזהו שא' נעשה אדם זה בבחי' או"כ שנק' צלם ודמות והיינו בחי' או"א דכתי' מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כו' וכתי' ויברא ה' אלהים את האדם בצלמו כו' ב' שמות דהוי' ואלקים