תיז

הללו בחי' הטוב במקצת שבהם וא"כ הרי לא נשלם חלק המקצת רע שבנפש הת"ח ומצד ב' טעמים נענשי' הא' מפני שמפסידי' נפשם שלא יש תקוה לחלק מקצת הרע שבהם שנמשך אחר הרע שבאינשי הללו ואם היו אחוזי' ומקושרי' בהם בציור אדם הי' זה תיקון ע"י העלא' הטוב מן הרשע כנ"ל והב' מה שמפרידי' את הע"ה לבלתי יהי' להם תקומה להתעלו' ע"י הצדיקי' ות"ח במה דקרו להו חמר"י ממש להבדילם מבחי' אד"ם העליון שבזה נאבד גם מקצת הטוב שבע"ה לדחותו בב' ידים וכתי' לבלתי ידח ממנו נדח כי לא נודע מי יכשר כו' לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ואפשר יעלה לרצון אותו מעט הטוב שבע"ה יותר מריבוי הטוב שבת"ח שנק' ראש, כי הרי יוכל להיו' ברגל הרבה כח ועוז יותר מבראש, ולזה אמר ת"ר אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, אנכ"י דוקא מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא, ולזה א' יש צדיקי' שיגיע אליהם כמעשה הרשעי' ויש רשעי' כו' וד"ל, אך לע"ל שיובדלו טו"ר בתכלית אין לראשי' הנק' ת"ח חיבור כלל עם הע"ה כי יתבררו גם בחי' העקביי' כו', ולכך אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי להיו' רק טוב או כולו חייב רק רע שאז אין הטוב מקבל מן הרע כלל, ואז הצדיק שיהי' בארץ יהי' רק טוב והוא תכלית השלימו' של בחי' אד"ם שנא' במשיח ישכיל עבדי כו' (אך מה שהעונש של ת"ח דקרו לאינשי חמר"י הוא רק בבניהם שאינם ת"ח ולא בהם עצמם כי בחי' אד"ם הוא בחי' התולדה להוליד בדומה לצלמו דוקא, ולפי שהבדיל לע"ה שהן בבחי' נה"י מבחי' אדם חסר בנפשו מבחי' נה"י ולא יולי"ד בדומה לו כי לא יוכל להיו' בחי' שלימו' בהתפשט"ו' תולדתו דוקא שהוא מבחי' נה"י שזהו שרש של הע"ה אע"פ שהמוחי' בשלימו' ועיקר התולדה מן המוחי' דוקא אבל להוליד נפש בבחי' מוחי' כמוהו לא יוליד משום שנעוץ תחלתן בסופן דוקא (וכמ"ש במ"א בפי' אל עליון גומל כו'), וא"כ הרי זה העונש לפי העון מה דקרו לאינש"י חמר"י זאת תהי' פרי תולדותיהן של צדיקי' ות"ח להוליד ע"ה אשר שנא נפשו ולהיפך המלמד [את בן ע"ה תורה כו' זוכה שיהיו בני בנים] ת"ח וכמ"ש לא ימוש מפיך ומפי זרע זרעך כו', כי התורה מחזרת על אכסניא שלה להוליד כיוצא בהן עד כמה דורו' זא"ז כו' [וראי' גדולה לזה מכללות ציור אדם