תקסד

התהות דבר מדבר אז היה עולם הבריאה בבחי' יש נפרד לעצמו כמו שנשאר התפוח במהות בפ"ע גם שמקבל מכח הצומח כנ"ל, אבל אם יופסק בחי' קריא' והמשכ' דשמות העליוני' אין להנבראים קיום ומציאות כלל והי' כלא הי' וד"ל (מאחר שבלא קריאת שם א"צ לשם עד שיוכל לשכוח על שמו א"כ ה"ז כאלו לא היה שם לאדם או בית יד לכלי כו', משא"כ בהמשכ' מהות שגם לאחר סילוקו מתקיים מהות דבר שהמשיך כמו כח הפועל בנפעל שנשאר קיום בנפעל גם לאחר סילוק ידיו כו' וד"ל).

והנה מעתה י"ל ענין ובחי' רצוא ושוב שבמל' דאצי' בבריאה כנ"ל, דהנה בחי' מל' דאצי' הוא בחי' שם ב"ן והוא בחי' כלי לאור המל' וכן כל השמות דע"ב ס"ג כו' הן בחי' כלים לאורות, והטעם הוא מפני שע"י הכלי נתפס האור במציאות דבר מה כו' כך הוא בחי' השם שעל ידו נתפס גוף הדבר לזולתו להמשיכו אליו כנ"ל במשל הבית יד לכלי כו'. והנה מבואר למעלה שבחי' [ה]השפעה [ה]אלקי' מאצי' לבריאה הוא מאין ליש דוקא שזהו כמשל קריאת השם והוא בחי' הכלי שעל ידו יותפס לזולתו, אבל בלא קריאת השם אז השם הזה נכלל בעצם האדם וכלא הי' עד שיוכל לשכוח על שמו, וא"כ ה"ז בחי' ההתכללו' בעצמותו בלתי הגלות נגלות אל זולתו כלל מאחר שאין לזולתו במה להתפס בו בלי קריאת שם ואז הוא נשגב ומרומם בהפלא' והעלמה לגמרי מזולתו כי אין לזולתו בחי' תפיסא בו כלל וכלל, וכך יובן למעלה בבחי' אורות העליונים דאצי' שיש בהן ב' מדרגות, הא' בחי' המשכה שלהן למטה בבריאה והוא אשר נתפסי' שם ע"י בחי' קריאת שמות בלבד, והיינו ענין הוא ושמו שעצמי' דאצי' נק' הוא ושמו היינו בחי' הטייתו למטה אשר זהו ע"י תפיסא במה שקורא בשמו בלבד, ובחי' ומדרגה הב' הוא בחי' התכללות שלהן בעצמותן בלתי הגלו' נגלות למטה כלל, והיינו כשנפסק בחי' קריאת שמו' דאצי' שאז אין שום ערך ושייכות לנבראי' להיות להן אחיזה ותפיסא בעצמו' אורות דאצי' כי נשגבו מהן לגמרי לפי שאין בחי' כלי במה להאחז ולהתפס בהן מפני הפסקות המשכות קריאת שמות שנק' בחי' כלי כנ"ל. וזהו המלך המרומם לבדו המתנשא מימות עולם לגמרי כו', וזהו בחי' רצוא ושוב, [בחי'] המשכ' וקריא' השמות נק' בחי' שוב ובחי' הפסק' ההמשכ' והקריא' נק' בחי' רצוא שנכלל האור וחיות שבאותיות השם בבחי' עצמות האור כאלו אין [לו] שם כלל כו'. וזהו והחיות רו"ש, פי' בחי' החיות שבשם ב"ן רצוא למעלה ליפסק מבחי' ההמשכה, ושוב [ב]בחי' ההמשכה להיות נק' בשם כמו שם אדנ"י ושם אלקים כו' וד"ל.

אך הנה באמת הרי יש כאן ב' הפכים מן הקצה אל הקצה, א' בחי' המשכ' מאצי' לבריאה להיות בחי' יש מאין כו', והב' בחי' בטול היש הנברא למקורו בבחי'