תטז

כמו התכללו' האיברי' עד שיצטרך הצדיק לקבל השפעת טוב מניצוץ חלק א' טו"ב מן אלף אלפי' חלקי' רע שברשע, וכן נשלם ונתקן חלק א' רע שבאלפי אלפי' חלקי' טוב שבצדיק כי נתברר אותו מקצת הרע שבצדיק דוקא ע"י אותו מקצת הטוב שברשע שמשפיע לצדיק מפני שערבים זה בזה כנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן מארז"ל מפני ת"ח נענשי' משום דקרו לאינשי חמרי כו', דהנה ת"ח המה הצדיקי' ראשי אלפי כו' שכל עסקיהם בתו"מ רק טוב ולא יוכלו לסבול את הרע שברשעים עד שנמשלו כבהמות בעיניהם וקרו להו חמרי כמו אשר בשר חמורים כו' לפי שהנשמה האלקי' נק' אד"ם כשהיא בצלם האלקי' בשלימות בתו"מ ברמ"ח פקודי' רמ"ח איברי', וכשחסר מצוה א' נפגם אבר א' כו', אך זהו במיעוט מעשה הטוב או ע"י פגם איזה ל"ת אשר אין צדיק בארץ שלא ימצא בו קצת רע ונק' צדיק ורע לו כנ"ל, אמנם להיפך ברשעי' הגמורים שלא נמצא בהם אפי' קצת טוב גם חלק כל שהוא מהראוי לקרותם חמר"י ממש דהיינו שאין בנפשם צלם האלקי כלל וכלל רק כבהמו' נדמו ממש, ולא עוד אלא שנק' חמר"י כקליפת חמור לנגד חכמי' דקדושה כמ"ש בזוהר ע"פ ויהי לי שור וחמור, וכמו שא' ר"ע כשהייתי ע"ה כו' אנשכנ"ו כחמו"ר ובקדוש' נא' יששכר חמו"ר גרם כו' כחמור למשא וכחמורו של רפב"י, ומה דקרו לאינש"י חמר"י אינש"י היינו הע"ה דוקא שהן לעומת ת"ח כידוע, אך הנה כל זה יתכן לאחר שלימות הבירור דעה"ד טו"ר שאז הת"ח בתכלית השלימות ואין בהם תערוב' מן הרע אפי' כל שהוא, ואז הע"ה נק' חמר"י לגביהם נבדלי' מבחי' אדם, כי הת"ח לא יצטרכו לקבל אז שום אור ושפע טוב מן הרשעי' מאחר שלא ימצא שום טוב ברשעי' כנ"ל, אבל עכשיו בזמן הבירור דעה"ד טו"ר שעדיין הטוב מקבל מן הרע והרע מן הטוב גם כחלק א' מאלפי אלפי' עכ"פ כנ"ל, א"כ גם הת"ח צריכי' להיות בחי' מקבל שפע מאינש"י שהן הע"ה לקבל מהם בחי' חלק א' מאלף כו' טוב שבהם ועי"ז נברר ונתקן כל בחי' מקצת הרע חלק א' מאלף כו' שבנפש הת"ח וצדיק ורע לו הנ"ל, וזהו הטעם שהת"ח נענשי' על דקרו לאינשי חמרי כי בזה הרי נבדלו מהם בתכלית ואינם מקבלי' מאינשי