רנ

והפירוד ומזה לא תפשוט לעולם כנ"ל ונעשה רוח רעה ח"ו ולא יועיל לה יסורי גיהנם כלל וגיהנם כלה והם אינם כלים. ומ"מ לא ידח ממנו נידח כתי' ויש גם לזה בירור אבל לא נק' בירור אלא איבוד מהותה לגמרי, כי בירורי גיהנם הוא סיבת הנפילה בריחוק ממקורה שמזה גופא נעשה הצעקה והמרירות העמוקה כנ"ל, אבל לבחי' ראש דעמלק הנ"ל לא יברר כו' כי לא תראה אור כלל אלא שיאיר עלי' אור מצד חסדי ה' להאביד כל עצמותה. וזה נק' שאול ואבדון כמ"ש כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול אשר אתה הולך שמה מאחר שאינו בא על הסתר האור בדעת וחשבון כ"א מהרגשת עצמותה ומהותה לכן אינו בא כלל על בחי' דעת, וממילא אין חשבון ודעת ומעשה המצות מועילים לרומם ולהשיב את הנפש למקורה מאחר שמהות ועצמות הנפש קשורה למטה ואין זה לבוש וזיו הנפש רק הרגשת עצם הנפש, ומחמת זה אנו רואים שגם ביוה"כ וגילוי רצון הוי' למטה עדיין קשורה בחבלי עבותות הבלי הזמן וכנ"ל. אלא מצד רחמים וחסד ה' על מהות ועצמות הנפש מישראל וכמ"ש ה' מוריד שאול ויעל ואתה ה' העלית מן שאול נפשי והוא שממשיכים על הנפש בחי' יסורי מות, על כל שעה ורגע שהרגישה מעצמות חיותה מרגשת העדר ואיבוד חיותה ממש, והוא היסורים דכף הקלע שזורקים נפשו מראש העולם עד קצהו ממש, כי עולם הוא חיות וקצהו הוא העדר ואיבוד כללות החיות ממש עד שנוגע למהות ועצם הנפש ממש שתשכח על חיותה ממש ואז תתעלה. לכן בעוה"ז הם יסורים קשים ומרים שנוגעים למהות חיות נפשו ממש כמו גע אל עצמו ובשרו דיסורי איוב, שהוא ביאוש החיות עד שיבחר המות מן החיים ממש, וכן בעסקי העולם הוא כמו השבי' שקשה ממות עד שימאס בחייו ממש, שזה בא מצד חסדי ה' עד שנעשה כברי' חדשה. וכן ע"ד העבודה בחי' שאול הוא המרירות העמוקה עד שימאס בחייו ממש בזכרו איך שאינו מועיל לו שום בחי' דעת ומעשה וחשבון בעניני אלקות גם שמשיג מאד