יב

הנפש שורה על בחי' הלבושים אבל לא בחי' יחידה, ואף גם בית שהוא מקיף עוד יותר חיצוני ישכון בו מקיפים היותר עליונים מעל גבי הלבושים אבל לא בחי' יחידה עצמה כ"א דייקא בד' אמות הרחוקים בתכלית בריחוק אשר אין ריחוק יותר ממנו שם דוקא ישכון הארת בחי' יחידה, וכידוע שכל איש הישראלי העובר בארץ העמים מתברר עי"ז, והיינו ע"י בחי' יחידה שלו בד' אמות. וכדוגמא זו יובן למעלה ג"כ שיש שני בחי' בהשתל' היינו בחי' השתל' יש מאין והיינו מבחי' החכמה ולמטה וכמ"ש והחכמה מאין תמצא ובזה יש בחי' השתל' מעלה ומטה כי בודאי בחי' האין לא ישרה כ"א בחכמה שהוא כלי מוכן לקבל הארת האי"ן דכתר אבל לא במקום אחר כו', ויש בחי' השתל' שנק' י"ש מי"ש, והיינו בחי' יש האמיתי לא ישרה כ"א דוקא ביש גמור, והטעם כי גם בחי' האי"ן אינו כלי מוכן לקבל השראת בחי' יש האמיתי [להיות אין ערוך כלל, כ"א דוקא ביש גמור שם דוקא ישרה בחי' יש האמיתי] היות בחי' היש הגמור תכלית ההסתר היותר אחרון שם דוקא אפשר להיות שורה בו בחינת יש האמיתי כמו שהוא ממש.

ומכ"ז יובן ג"כ שורש בחי' שבת שהוא בחי' שביתה ממלאכות הנפש ומקומו בבחי' יחידה לזאת ה[ו]שוו בו בחי' השבת שאצל הצדיקים הגדולים שמקבלים בבחי' עונג ודביקות נפלא עם בחי' השבת שבהמון עם שהוא שביתה ומנוחה ממלאכה גשמיות [ו]מעונג דאכילה ושתי' גשמית השראת בחי' יחידה שוה בהם ממש, ואדרבה במנוחה גשמיות שם דוקא תהי' השראת בחי' יחידה, וכדוגמת ד' אמות של אדם. וזהו אל יצא איש ממקומו היינו בחי' ד' אמות שבו השראת בחינת יחידה. וכמו כן יובן למעלה בבחינת אדם העליון שנקרא ז"א בחינת יחידה שלו היינו בחינת יש האמיתי דבחינת עצמות האין סוף לא בבחינת האין המקור לחכמה ולא בהארת [ה]אין שבחכמה ומדות שלו כי אם דוקא בבחינת יש גמור שלו היינו בבנין הפרצופים וקיום היש דעשר ספירות שבו, שם דוקא ישרה בחינת יש האמיתי דבחינת יחידה שלו. מה שאין כן בשאר המצות כמו תפילין ושארי מצות שעיקר מצותה בעבודה ועשי', בודאי יש בזה חילוקי מדריגות שהצדיקים עושים באהבה ויראה בכוונת ועונג, משא"כ הקטנים מהם כו'. וזהו מנוחה שלימה מבחי' שלימותא דכלא בחי' היש האמיתי שאתה רוצה בה