רעא

עולה ל[שרשו] שרש הקרבן בחי' כתר (ואף דאורייתא מחכ' נפקת, פי' שלימוד התורה ברעו"ד היינו שרוצה לקיים מצות התורה שגם זה הוא מצוה אז עיקר עליתו לשרשו בשרש המצות הוא בבחי' חכמה דאצי', אבל ברעו"ד היינו הצער כנ"ל הוא עולה לשרשו בחי' כתר שבמקום שהגדפין יכולין להעלות לשם עיקר עליתו וד"ל). אך הרעו"ד הוא כמו גדפין וצריך להתלבש בתוך איזה גוף להעלותו ולימוד התורה הוא הגוף וד"ל. ומעתה יובן היטב שבהצער שבישראל א"ח מצטער כו' והוא רעו"ד עולה עד בחי' כתר שרש המצות ומעורר שם שלא יסתלק כל רצונו בחי' כתר הנ"ל וד"ל.

ועפ"י כל הדברים הנ"ל מובן מ"ש בסידור האריז"ל [לאחר סדר קרבן פסח] שמי שהוא יר"ש והוא מיצר ודואג על חורבן ביהמ"ק כו' כי הרעו"ד שיהי' כאילו הקריב א"א כ"א בהצער כנ"ל. (ומ"ש במ"א שלימוד התורה צ"ל בשמחה ובטוב לבב שלכן נתקן לומר קפיטל נ"א [למנצח בבוא כו'] אחר [סדר] תיקון חצות כפי סדר האריז"ל משום ד[ב]ת"ח הוא מתמרמר על עונותיו וגלות השכינה ואחר ת"ח שצריך ללמוד [תו'] עד אור הבוקר לתקן מה שפגם כידוע וד"ת צ"ל בשמחה ובמזמור זה כתי' תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות כו' שהוא בחי' [כתר] יתרון האור כו' זה לא נאמר רק על התורה ועל העבודה בהלכות שנוהגות גם בזה"ז שיכול לעבוד ה' במצותיו שלומד, ולכן צ"ל שש"מ ששמח בזה שיכול לעבוד את ה' באלו המצות ובהתורה שלומד, אבל לימוד [כל] דת ודין שאינו נוהג לאחר החורבן צריך להצטער כנ"ל וד"ל. ולכן נתקן לומר קודם התפלה פ' קטורת ופ' איזהו מקומן הלכות שאינן נוהגות עתה בכדי שיתמרמר ע"ז ר"ל שהוא בחי' הכנעה שצ"ל קודם התפלה. ולכן [לא] כת' מי שהוא ירא שמים הוא מיצר כו' שהוא מלתא דפשיטא שצ"ל הכנעה וביטול קודם התפלה), ואח"כ יבקש יה"ר שיבנה ביהמ"ק ב"ב מלב ונפש חפצה אמן.