רסט

ודרשו רז"ל אפי' ריקנין שבך כו', מ"מ יש קטרוגי' לומר שמה שעושים איזה מצוה היא רק כמ"ש מצות אנשים מלומדה [והיינו] שאינם עושים [המצוה] בדו"ר שפי' בזוהר שהוא רעותא דליבא, והראי' [לדבריהם] שעושים נגד רצונו, [ומשם יוצא הקטרוג לומר שעושים המצות בלא דו"ר] ותומ"צ בלא דו"ר לא פרחא לעילא וכאלו לא נעשה דמיא, כיון שאין [להם] בזה אהמ"ס. ולזה נעשה תיקון לבטל הקטרוג תיקוני דגברא ולתיקוני דעלמא, היינו שהוא ית' הממליך מלכים ולו המלוכה כמ"ש לב מלכים ושרים ביד ה' ונותן בלבם לגזור הגזירה שגוזרים מלמעלה על האי והאי גברא שיטב בעיניהם והכל [הוא] בכדי לראות אם יש לו רעו"ד, דהיינו שנותנים אותו בידיהם, והמה מעבירין תער על זקנו ופאות ראשו ואונסים אותו לחלל שבת וכדומה איסורים רבים, ומחמת הצער שמצערים אותו בגשמיות יצעוק לבו אל ה' בקול מר באמרו אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי, ולמה נבראתי כ"א לעשות רצונו ית' ולא נולדתי לבהלה וריק, ועתה אללי לנפשי איך שנתרחקתי כ"כ עד למאד עד שאינני יכול כלל לקיים ולעשות את כל דברי התורה הזאת, ואפילו הפ"ז מצות עשה שנשארו ברכה [והמשכה] מעת חורבן הבית, שזה חלקינו לנו ולבנינו כל ימי חלדינו, ונוגע לו זאת לעומקא דלבא, ובמסתרים תבכה נפשו ממש [וחייו אינם חיים ממש] ומבקש מה' קרבינו לעבודתיך וטהר כו', והנה כשנזדמן אח"כ לידו איזה מצוה ואפשר לו לקיימה אזי ישמח ותגל נפשו עלץ לבו בה' וירנן נפשו בישועת ה' [זאת], ובשמחה של מצוה [רבה] זאת נתגלה שיש לו רעו"ד ואזי נק' ירא ה' בשלימות, היינו אף שאינו יכול לקיים כמה וכמה מצות, מ"מ בהצער שמצער א"ע מהעדר אותן המצות נחשב לו כאלו עשאם. והרי הוא מקיים את העולם כמ"ש וצדיק יסוד עולם, ונתבטל הקטרוג. והפ"ז מצות אינם מתבטלים כמארז"ל ע"פ סוף דבר כו' את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם ופי' כל העולם כולו לא נברא כ"א בשביל זה ירא אלקים, והיינו שעיקר קיום העולם הוא מהפ"ז מצות וראוי שלא יתבטלו בשבילו