רמז

והנה לבחי' מדות דעמלק יש להם בירור ותיקון מהנפש ביסורי גיהנם כידוע כי בחי' גיהנם הוא תיסרך רעתך והאדם בעצמו הוא העושה כל מיני גיהנם כי ידוע שבהפרד הנפש מן הגוף אין להנפש אחיזה בלי כלי כדמיון אור הנר שיאיר ויאחז בפתילה דווקא, ומהו הכלי והאחיזה להנפש הוא כל מחשבותיו והבל דיבוריו שעסקה בחיי חיותה בגוף, כי כל מחשבה ודיבור ותשוקה וראי' אינו נפרד מן הנפש כי המה רוחנים ובכל רוחניות לא תשלוט בו הכליון וההפסד כלל כנודע, וא"כ בהפרדה מגופה חוש הנשמה לאור ולהכלל במקורה ממש כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום הדבקים ממש גם בעודנה קשורה בגופה ומכש"כ בהסירה מתוך גופה שאז ראייתה והסתכלותה ראי' אמיתית ורוחנית כי גם בצדיקים גדולים עבודתם וחיותם מה' חיים נק' חיי בשר ובחי' הודאה לבד ואינו בסוג וערך חיי נפשו כמו שהוא (כי כל רוחניות א"א להשיג בהיותו בגוף כ"א דרך שלילה ממש, וכל עמקות שישיגנו ע"י חומר מוחו ידוע שאינו רוחניות ממש, ומהו רוחניות ממש שמושלל כו' וד"ל). ובראות הנפש ביטול דכל צבא מעלה באמרם קדוש (וכידוע שג"פ קדוש אומרים כל הי"ב שעות שביום ד' שעות על כל קדוש וקדוש) תכסוף ותכלה הנפש להכלל במקורה ממש ומי המעכב אותה כל מחשבה [ודיבור] ותשוקה אשר לא לה' המה מקיפה ומראה לה היפוך חיותה האמיתי, כי כל חיי העוה"ז הוא חיות דיש ודבר נפרד וא"כ המח' דעוה"ז הן הפכים ממש למהות חיי נפשו, ומכש"כ מחשבות דברים אסורים דל"ת ח"ו שתועבת ה' המה ממש ונגד רצונו כביכול ומסתירים לגמרי הארת פני מלך ית' ונעשה מזה מלאכי חבלה ר"ל, והן יסורים קשים לנפשו שאין לזה דמיון ביסורים גשמיים בגוף, עד"מ למטה אם ישימו אברי האדם באש שתכלה ממש ותסתלק החיות לגמרי, אין ערך כלל לאש דגיהנם כמארז"ל אש שלמטה א' משישים דאש דגיהנם כמו שבשישים הוא שיעור ביטול הטעם כידוע, כמו"כ בטל