ט

ע"י וא"א שאחר הצמצום הראשון אף שהם בבחי' א"ס ג"כ, אבל מאחר שהם אחר הצמצום נסתלק מאתם כל מהות ועצמיות הא"ס, אשר א"א לשער שום צמצום גדול יותר מזה, וכדוגמת משלים הנ"ל כמו בנתינת דבר מה מיד ליד הרי נלקח לגמרי מרשות המשפיע ולא נשאר בדבר ההוא שום רושם מעצם המשפיע, כ"א נשתנה מרשותו לגמרי לרשות אחר לגמרי, וכמו"כ משל הא' מבנין הזכוכית אף שרואה כל אויר החוץ, אך אינו כ"א גילוי הדבר אבל לא ממהות הדבר לגמרי אפילו אפס קצהו מאחר שהוא ע"י מחיצות מפסיקות לגמרי מכל וכל, כמו"כ משל הב' מהעתק הדבר מספר לספר הרי לא נמצא בהעתק שום דבר מעצמיות האותיות שהיו בספר הא' כ"א התפשטות אבל לא מעצמיות האותיות כלל וכלל, וזהו ענין לשון עתיק מלשון העתק והיינו שהועתק מבחי' עצמות הא"ס ע"י בחי' צמצום הראשון שצמצם עצמו כביכול ולא נשאר מבחי' עצמותו ומהותו כי אם הארתו כמשל העתק הנ"ל ולזאת נאמר בספרי הקבלה שיותר אין ערוך מבחי' ע"י וא"א לגבי עצמות הא"ס מערך הנבראים לגבי הנאצלים, אף שהוא ג"כ ע"י צמצום הפרסא המפסיק אך אין ערוך כל הצמצומים שבבחי' ההשתלשלות לגבי בחי' צמצום הראשון שאין כמוהו סילוק כל עצמותו בכל הצמצומים שנסתלק כל עצמותו מכל וכל ובאופן המשלים הנ"ל.

אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו. הוא בחי' חג"ת דעולם הנאצלים בבחי' אורות וכלים המגבילים את האורות בבחי' הקוין חח"ן בג"ה ודת"י. והנה על בחי' יעקב שהוא בחי' תפארת נאמר ינוחו בו בעצמותו ממש ואף שהוא בחי' שבג' קוין אך דווקא על בחי' תפארת נאמר בו בעצמותו, כי תפארת [לבד] עולה עד הכתר והיינו בבחי' פנימיות הכתר כי שני הקוין חח"ן בג"ה שרשם הראשון בחיצוניות הכתר אבל קו האמצעי דת"י שרשו בבחי' פנימיות הכתר שהוא בחי' אין, וזאת ידוע שבבחי' אין עצמו אין נופל בו לשון השתל' מעלה ומטה, ולזאת בחי' התפארת אף שהוא בבחי' הקוין מאחר ששרשו בבחי' הכתר שהוא בחי' האין הוא ממש אותו האין עצמו שבבחי' הכתר עצמו בלי הפרש ושינוי כלל, ולזה נאמר על בחי' יעקב שהוא בחי' התפארת ינוחו בו בעצמותו ממש בחי' האי"ן שבבחי' הכתר אף שהוא בבחי' קוין בעולם הנאצלים [הוא] בלי שינוי וכו'.