תכח

אבל [כאן] אין קול אות ד' וטי"ת שיוצא מן הלשון יוצא מצד עצם הלשון שהוא מוכן להוציא' אלא אות ד' וטי"ת שבנפש הרוחנית מתלבשי' בלשון ומניעין אותו להיות נשמעין בקול אותיות גשמיים, וראי' לדבר זה מבואר במ"א באריכות. אמנם האותיות שבמבטא הגשמי הן הנה האותיו' שבנפש רק שירדו להתלבש בלבוש גשמי דה' מוצאות כו', וע"כ כל ענין המשל והדמיון לבחי' המשכות האור האלקי בעולמות אינו רק בבחי' אותיו' הדיבור בה' מוצאות דוקא, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם [מ]א' עד תי"ו שבה' מוצאות וכמ"ש בס"י [ו]קבען בפה וכמ"ש ויאמר אלקי' יהי אור כו' בדבר ה' כו' והוא בחי' אותיו' הדיבור שמהן נבראו כל העולמות, ואין זה רק בחי' חיצוני' דחיצוני' שבאותיו' עליונים הקבועים בעצם בחי' מל' דאצי' הנק' רוח ממללא וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' האדה"ע שבא בבחי' כח הדיבור, כמו עד"מ אותיו' הרוחני' שבנפש עצמו והוא הנק' אם כל חי כאשר בא באותיו' הדיבור בה' מוצאות כמ"ש בדבר ה' כו', אמנם הן הנה בחי' אותיו' העליונים שבמל' דאצי' עצמ[ה], וזהו ענין ד' רבתי דאחד וכמ"ש במ"א [באריכות] וד"ל, ונמצא שרק בחי' גילוי אותיו' החיצוני' דמדת מל' הוא מקור כל הנבראי' להחיו' רוח שפלים בכל עולם לפ"ע, והוא מ"ש מלכותך מכ"ע בחי' התפשטות חיצוני' בלבד, ועד"ז יובן ג"כ בבחי' אותיו' המח' עצמה שהוא בחי' לאה עלמא דאתכסי' שהוא ג"כ ע"ד הנ"ל באותיו' הדיבור שהרי כח המח' עצמה קודם שתבא להיו' אותיו' המח' הוא רק כח שכלו שהיא [רק] מחשבת שכל בלבד, ו[ה]גם [ש]יש בה כל האותיו' במח' שמתהווה אח"כ אבל המה רוחני' בערך רוחני' השכל שחושב, רק אח"כ באים בבחי' הגשמו' אותיו' מח' והוא ע"י בחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא כמו ע"י ה' מוצאות הפה בדיבור כו' וכמ"ש במ"א [באריכות וד"ל]. והיינו מ"ש בזוהר תרין נוק' פריש שלמה מלכא אתי מלבנון כלה כו' לאה ורחל מח' ודיבור כידוע, והן ב' אחיות שנשא יעקב שהוא בחי' המדות שבלב שמח' ודיבור