רסח

אך כ"ז תלוי בתומ"צ עכשיו להזמין ליום שכולו שבת, וכדכתי' כמים לים מכסים, פי' כמו הים שמלא בכל המקומות בשוה [לפי הנראה], אך מ"מ הדבר תלוי בעומקו, שבמקום שעמוק יותר יש שם מים יותר, וככה יובן בנמשל, שלע"ל שכאו"א ישיג יותר אא"ס ויהנה מזיו השכינה [כאו"א] כפי שטרח בעוה"ז בתומ"צ ואז לא יצטרך שילמדו אותו אך מי שזכה בתומ"צ להשגה עליונה יותר לא יועיל כשילמד להקטן ממנו, כמ"ש למקטנם ועד גדולם, הרי שיהי' בחי' קטנות ובחי' גדלות, כ"א כפי הכלים שהכין כן יקבל, וזהו כמים לים כמו הים שמלא בכ"מ, וכל מקום מקבל לפי עמקו, כן כאו"א ממשיך חלקו השייך לו בעולם (וכמ"ש בלק"א שההשפעה נחלק לס"ר חלקים כמספר ס"ר נשמות בכלל, ובפרט כל חלק נחלק לס"ר חלקים כפי מספר הניצוצות שבכל נשמה), רק כ"ז כפי שהכין בתומ"צ, דהנה אנו אומרים קודם כל מצוה [ומצוה] לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' שהו"ע יחוד סובב בממלא כנודע, וזה אינו אלא ברמ"ח מ"ע אך כ"ז לא יועיל להמשיך יחודו ית' [בעשיית המ"ע] כ"א בשמירת במל"ת דוקא כמ"ש סור מרע ואח"כ ועשה טוב, וכתיב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי והוא לשון אבן ספיר שמדמה בנפשו שמזהיר ומספר וממשיך אורו ית' בעשיית החוקים. אבל לא כן הוא מפני שהוא רשע ואינו נזהר במל"ת והוא כמו במשל הנ"ל דרופא הנ"ל כו' שאין נפקותא אם עושה מצוה א' או הרבה מ"מ לא יועילו אם לא ישמור עצמו [מתחלה] שלא יעשה היפך רצונו ית' ח"ו במל"ת, לכן אף גם זאת בהיותם שלא נשאר לנו רק פ"ז מצות מ"מ צ"ל כל השס"ה מל"ת ולא נתבטלו ואם יעבור [אפי'] על אחת מהנה ח"ו לא יועילו המ"ע כלום עד שיעשה תשובה נכונה כדת חרטה ועזיבה, וד"ל.

והנה אף גם לאחר החורבן שלא נשאר כ"א פ"ז מצות מחמת עוונות שרבו [כו', מ"מ] הנה עוד מוסיפים סרה לעשות נגד רצונו ית' מזה נעשה קטרוג גדול שיסתלק כל רצונו ואפי' מהפ"ז מצות שנשארו (ויתהפך עלמא משום אם לא בריתי כנ"ל), ואף שפושעי ישראל מלאים מצות כרמון כמ"ש כפלח הרמון רקתך