ח

הקדומה ג"כ בבחי' א"ס עצמו. וזהו ועשיתם אתם א"ת אותם אלא אתם כאלו עשאוני בכפי' כי פי' עשאוני בלה"ק הוא ענין כפי' כמו גט מעושה כו', והיינו שאתם כופים אותי להקרא בשם חג"ת אף בבחי' א"ס היות שרש נש"י גם כן בבחי' א"ס, לזאת דוקא ע"י ימצא גם בבחי' הא"ס בבחי' חג"ת והיינו מצד בחי' הא"ס דוקא וכו'. וכמו"כ תפארת גדולה ועטרת ישועה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת, היינו בחי' חג"ת שאחר הצמצום ומקו"פ והיינו בבחי' ע"י וא"א שנק' ג"כ בשם עולם הא"ס. אך שהם אחר הצמצום ולכן נאמר בהם לשון נתינה, כי ענין נתינה הוא בדבר הניתן מיד הנותן ליד המקבל הרי אף שבגילוי הרי אותו הדבר עצמו שהי' אצל הנותן הוא כעת אצל המקבל, אך היינו בגילוי הדבר הוא, אך באמת במהות הדבר השתנה מכל וכל, מאחר שיצאתה מרשות הנותן מכל וכל ונשתנה מרשות לרשות אחר לגמרי. וכדוגמא לזה הוא בחי' פרצופי' ע"י וא"א אף שהם ג"כ בבחי' א"ס, אך הוא אחר הצמצום ומקו"פ והיינו שנסתלק ונתצמצם כל מהות ועצמות הא"ס ולא נשאר כ"א רשימו בעלמא, כמבואר בע"ח שמבחי' רשימו בעלמא שנשאר אחר הצמצום ומקו"פ נמשך בחי' הקו וחוט שרש לכל ההשתל' וראשית הגילוי קו וחוט הוא בא"ק וע"י וא"א ולזה לשון הקודש על זה הוא בחי' נתינה וכו'.

ויש שני משלים ע"ז א' מבנין של זכוכית כולו מגגו וקרקעיתו ודופנותיו כולו מזכוכית נקי' בתכלית (בל"א קרישטאל) הרי אותם העומדים בפנים רואים כל אויר ובנינים שבחוץ בטוב הראות בכל פרטיו עד תכלית פרט הקטן, בדקות ממש כאותן העומדי' בחוץ, להיות הזכוכית זכה בתכלית, והן [הוא] האמת כי כן הוא הדבר שרואה את הכל לא נעדר מאתו כל מאומה, אך כל זה הוא בגילוי הדבר, אבל לא במהות הדבר כ"א אדרבה נעלם מאתו מהות הנראה מכל וכל לגמרי מאחר שאינו רואה כ"א ע"י מחיצות והפסק מבדיל. והמשל הב' הוא מהעתק [הכתב] מספר אל ספר הוא ג"כ עד"ז ממש והיינו שכל מה שהי' כתוב בספר הא' הועתק לספר הב' אות באות, וא"כ לכאורה אין שום הפרש בין ספר הא' לספר הב'. אך כ"ז הוא בגילוי והתפשטות האותיות אבל עצם האותיות הרי נשארו בספר הא' ולא נלקח ממהותם לספר הב' מאומה. וככה ממש ע"ד דוגמא זו בחי'