רפו

זה הי' ג' עולמו' ד[בי"ע] ... באלקי' דשם ב"ן שמלובש בו שהוא כשם מ"ה ממש [והס] נה איננו אוכל כו', וזהו תשלום הכונה שבמ"ת כמ"ש יקימנו ונחי' ל[פניו] .. en.כו' וד"ל).

אך הנה כל מה שמבואר למעלה בבחי' רו"ש מאצי' לבי"ע שזהו כנשמ' בגוף וכאש הדולק כנ"ל לא יתכן כזה לומר בע"ס דאצי' עצמן שנאצלו מעצמות המאציל כי הרי נקראו בשם אור ולא בשם אש כלל, וידוע ההפרש בין אור לאש שהאור אינו רק ענין ההארה שמאיר והאש הוא השורף ומכלה בדליקה כו', אמנם כמו שטבע האש לעלות וכולל עלי' ויריד' כא' כנ"ל כך הוא גם באור המאיר גם שאורו מתפשט אבל יש בו עלי' והתכללו' למקורו שהוא עצם המאור, ומה שיש באור בחי' עלי' וירידה הסתלקות והתפשטות זהו בא ג"כ מכח מקורו (כנ"ל ברו"ש דאצי' שממנו מקור רו"ש דבריאה כו') שהוא עצמו' המאציל שהאציל בבחי' הסתלקו' והתפשטו', רק שההתפשטות תחלה להסתלקו' ונק' מטי ולא מטי שבתחלה נמשך ומתפשט להאיר אור ומיד חוזר ומסתלק וחוזר ומתפשט ונסתלק וזהו מול"מ כידוע שהוא מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל שמזה בא באור הנאצל כבר ג"כ בחי' רו"ש אך בחי' הסתלקו' והתכללו' האור במאור תחלה ואח"כ חוזר ומאיר בהתפשטו' וכנ"ל וד"ל.

ותחלה יש להקדים שרש בחי' ע"ס דאצי' שנק' בשם אורות איך שאין ערוך כלל להם לגבי המאור והיינו יותר משאין ערוך לבריא' עם הבורא הנ"ל במשל אש הדולק בנר. דהנה ידוע בפי' ענין האצי' שזהו כמו ויאצל מן הרוח על הזקני' דרוחו של משה ממש נאצל עליהם וכתי' ותנח עליהם הרוח ויתנבאו, אבל ודאי אין ערוך להרוח שנחה עליהם לגבי רוחו של משה כי זהו רק אצילו' רוח בבחי' דילוג גדול כחלק קטן נבדל מגדול ורחוק ממנו הרבה בערך כמו עד"מ כח הפועל שהניח כח מצומצם בדבר הנפעל שמסלק ידיו הימנו שלא נשאר בו רק כח הרשימו לבד מעצם כח הפועל כו', וכך יובן ערך אור הנאצל שבא מכח עצמות המאציל שהוא רחוק ונבדל בערך לאחר שסילק כח עצמותו ונתרחק האור מעצמו' המאור כו', ואע"פ שמאיר מעצמו' המאציל להאיר אור בנאצל זהו כמו כח הפועל בעשי' שנשאר רושם כחו לבד כנ"ל, או כמו שמו של אדם שרחוק ומובדל