רסז

מצות שנשארו המה עיקר קיום העולם, עד"מ כמו הראש שבאדם ששם מתפשט עיקר חיות הנשמה ביותר ומשם מתפשט החיות לכל האברים והגוף ע"י הגידים (הנק' נערווין) כידוע.

ולהבין לשון החזיר ראשו, דמשמע שנסתלקו גם הפ"ז מצות אך שהחזירם כמקדם, הל"ל הניח דמתי נסתלקו. אך הענין הוא דבאמת ב[אותו] זמן שנחרב הבית הי' הסתלקות כל רצונו ית' אפי' הפ"ז מצות הנוהגות גם עכשיו שהם בחי' ראשו, כי היו אז כל ישראל אבלים, ואבל פטור מכל המצות. וז"ש בזו"ח פ' בלק דבעת החורבן חשבו כל חילא שמיא דכל עלמא תתהפך, והיינו מפני שנסתלק כל רצונו ואפילו הפ"ז מצות, וכתי' אם לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ כו' [וזה לא ידעו שעתיד השי"ת להחזיר הפ"ז מצות בחי' ראשו וד"ל]. אך אח"כ החזיר בחי' ראשו שהו"ע הפ"ז מצות שהם עיקר קיום העולם, ו[ה]מל"ת לא נתבטלו כלל, כי אינם יכולים להתבטל לעולם כ"ז שיש מ"ע אפי' במקצתם, ולמשל רופא שאמר לחולה אל תאכל ואל תשתה זה וזה, ושמור עצמך מן הצינה וכדומה שהמה דברים המזיקים לבריאותך ואח"כ אתן לך רפואות, שאין נפק"מ אם יתן [לו] רפואות רבים או מעט, עכ"פ צריך ליזהר בכל האזהרות שצוה הרופא, שאם יעבור אפילו על דבר א' דמו בראשו ולא יועילו הרפואות שיתן לו להחיות גופו. ואפ"ה עיקר הרפואה היא מן הרפואות, אך שזה בלא זה א"א. וכ"ה ממש ב[ענין] תרי"ג מצות שממשיכים אא"ס בעולמות, ואף כי שכר [מצוה] בהאי עלמא ליכא [כמ"ש היום לעשותם ולמחר כו'], כ"א מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ביום שכולו שבת דייקא לע"ל שיגלה כבוד ה' כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד ואמרז"ל אטו האידנא לאו אחד, אלא דלע"ל יהי' גילוי כמו אחד, היינו שיומשך שם כבוד מלכותו ית' כמ"ש אז אהפך אל העמים שפה ברורה כי יתגלה בעולמות וכמ"ש ונגלה כבוד ה' כו' בשוב ה' את שיבת ציון כו' כמ"ש ומלאה הארץ דעה ולא ילמדו עוד כו'.