תי

דוקא כידוע, ומצוה הב' הוא בחי' הדעת והכל א' ולא דבר והיפוכו כלל, ואמנם ב' מיני תמימות הן הא' שלמטה מן הדעת כתמימו' התינוק וע"ה מצד חסרון הדעת אשר ע"כ עושה הכל בתמימו' בבחי' קו א' לבד כנ"ל, והב' התמימות שלאחר שלימות הדעת דוקא והוא מ"ש תמים תהי' כו' אחרי קיום מ"ע דוידעת כו' וכיעקב איש תם שהוא בקו האמצעי דוקא ולכך נק' ת"ם ע"ש השלימו' שהוא כלול מהכל כו', [ותחי] לה יש לבאר ענין התמימו' שלמטה מן הדעת, דהנה אנו רואי' בחוש בעיקר סיבת התערובת טו"ר שאינו בא רק מצד בחי' הדעת דוקא ולכך נק' עץ הדעת דוקא כנ"ל, שהרי אנו רואים בחוש בכל איש שהוא בר דעת יותר יותר יוכל לערב הטוב ברע ורע בטוב לחפות ולגנוז בתכלית זה בתוך זה עד שלא יוכר בין טוב לרע כלל וכלל, ע"ד דוגמא כשיעשה מעשה טוב כמו החסד והצדקה לרבים כמו לבנות בה"כ שמפזר הון רב ובתוכו גנוז ונעלם בחי' הרע שבו שאין כונתו לש"ש כלל וכלל רק להתגדל ולקנות לו שם בלבד וכן בצדקה לעניים וכה"ג, הנה אם איש תמים בלא דעת כשוטה וקטן וכה"ג יוכר מיד הרע שבטוב הזה בהגלות לבו מיד שאין כונתו לש"ש רק להתגדל כמו כאשר מתגאה ומתפאר ומתהלל בעצמו כו', אבל בבר דעת ידע היטב איך לחפות ולגנוז ולהעלים בתכלית לרע זה ויהי' כל דבריו ותנועותיו שעושה רק לש"ש ולא להנאת עצמו כלל עד שיאמינו הכל שעושה לש"ש ויחזיקוהו לצדיק כו', [וכן במצו] ת ת"ת כשלומד של"ש רק להתייהר ולקנטר או שיקראוהו רבי ובהנ"ל הרי התמים שבלא דעת יוכר בו רע זה מיד כי יתגאה ויתהלל בחכמתו וחפץ מאד בגדולת רבנות שלזה עיקר כונתו [בלימודו כו'] אבל בר דעת מעלים ומחפה ביותר כל הרע הזה עד שלא יוכר כלל כי יעשה א"ע שפל ועניו וכאילו לומד רק לשמה כו' עד שיאמינו בו הכל כו', וכך בכל הדברי' הטובי' שעושה מערב [הכל בהם בתכלית] היותר נאות עד שמתקבל כל הרע לטוב ממש, וכן להיפך יכול להיו' שלפי עין הרואה עושה דבר רע ובאמת מעורב וגנוז בזה בהעלם כונה טובה מאד שהוא טוב [גמור ומה שהוא עושה] רע הוא להעלים את הטוב ולגנזו מטעם הכמוס עמדו כמו ע"ד דוגמא שעושה דין ועונש לרעהו באכזריו' שונות והמכוון בזה דוקא לטובתו כמו יוסף עם [אחיו שדיבר ע] מהם קשו' וכו' והי' זה לטובת נפשם להצילם מן הגיהנם כידוע, וזה לא יוכל רק הבר דעת ביותר שהוא לסבול דבר והיפוכו במוחו לערב ולכלול טוב ברע ורע בטוב כו', [וכל מי שהוא ד] עתן יותר יותר יסבול דבר והיפוכו דהיינו לעשות מטוב רע ומרע טוב וישכנו כא' עד שלא יוכר כלל בין טוב לרע כו', משא"כ מי שאינו בר דעת כ"כ לא ידע [איך לערב הרע] במעשה הטוב כלל אלא כשעושה טוב יעשה בתמימו' שבלא דעת כמו הקטני' וע"ה חסירי הדעת