רפה

מרו"ש עלי' ויריד' כא' ממש וד"ל. והנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' מל' דאצי' שנק' נשמת כל חי כו' שנק' בחי' ממלא כ"ע כנשמה שממלא את הגוף כנ"ל הנה ע"ז א' כי א"ש אוכל"ה הוא כו' מפני שהוא בבחי' רו"ש דוקא ע"ד הנ"ל, וזהו בחי' התפשטות אור וחיות האלקי בכל העולמות בבחי' חסדי' שיורד מגבוה לנמוך ואע"פ שנמשל לבחי' אש אבל הוא נמשך אחר הדבר שמתאחז בו כנ"ל והיינו בחי' השוב כנ"ל, ובחי' הרצוא הוא בחי' עליי' המל' שעולה האור וחיו' האלקי למעלה מעלה בלתי נמשך למטה שזהו בחי' הגבורו' דאש העולה כמ"ש עולת תמיד שעולה תמיד כו' ואמר אש תמיד תוקד כו' (וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקים אל דמי לך דאלקי"ם שהוא בחי' המל' שמחי' את כל העולמו' קארי תדיר לנהורא עילא' שהוא שם הוי' דסובב כו' כידוע, ובחי' רצוא הב' כשאינו מורכב בדבר מה כו' היינו בחי' המל' כמו שהיא למעלה באצי' טרם שנמשך להיות מקור לבי"ע (כמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני כו' [אז] עיר' גרמה כו'. ובאמת מ"ש הוי' אלקיך אש אוכלה הוא לא קאי על בחי' מל' דאצי' שבבי"ע דא"כ מהו שאמר הוי' אלקיך דוקא אלא קאי על א"ש דהוי' דאור תו' דכתי' מימי[נו] אש ד"ת כו' שלמעלה מבחי' הש[פ] ע האלקי' שבבי"ע כו', ואע"פ שא' גבי סנה שבוער באש והסנ"ה איננו אוכל שזהו אור ואש דתורה שאינו שורף ומכלה כלל רק אור המאיר כידוע בפי' ותור"ה או"ר, וע"[כ] א' הוי' א"ש אוכל"ה הוא היינו כאשר בא אור דשם הוי' שבתור' לברר עה"ד טו"ר מגבורו' קשו' שבו שצריך שריפה וכליון דוקא שאז נק' הוי' א"ש שאוכלת א"ש קשה דנוגה כו', אבל למשה הראהו הסנ"ה בוע"ר כמו שיהי' לע"ל כו' שהן גבורו' דנוגה שנדמה לסנ"ה שבוער באש הוי' ואיננו אוכל כלל, כי זהו לאחר הבירור והתיקון דשם מ"ה דבחכמ' דאור התו' את[ברי] רו ולא דרך כליון כאש בפתילה [דו] לקת, וע"כ נתפלא ביותר וא' אסורה ואראה את המראה הגדולה כו' מדוע לא יבער הסנה, וזה יהי' בימות המשיח ... צדיקי' דוקא כמשי"ת שלהיו' יחוד עליון .. וב"ן באופן שיהי' שם הוי' כאש בוער ולא יכלה כלל, וכידוע דסנ"ה