רסו

לברוא את העולם במדת טובו וחסדו כמ"ש עולם חסד יבנה, והכל הוא בשביל ישראל שעבמ"ח כמ"ש בנים אתם כו' וכמ"ש בלק"א, שרצונו ית' הי' להיטיב ע"י קיום רצונו בתומ"צ (שלא יאכלו הנשמות נהמא דכסופא) (אך אין לעשות עמלק"פ כ"א בשביל שיקבל השי"ת עונג מזה וד"ל), וע"י העונות שהם היפך רצונו ית' הי' קטרוג שנסתלק רצונו ית', ולא בדרך עונש כלל, כי העונש אינו ניכר כ"א ביסורין ר"ל ובשעבוד מל'. אך מ"מ לא כל רצונו נסתלק, כמארז"ל ע"פ דומה דודי לצבי מה הצבי כשהוא בורח מחזיר ראשו לאחוריו אף הקב"ה כן, וצ"ל איך שייך [לשון ראשו אצלו ית' הלא אין לו דמות הגוף ואיך שייך] לשון בורח אצלו ית', הלא [כתיב] אני ה' לא שניתי, ו[תמיד הוא כמ"ש] את השמים ואת הארץ אני מלא כתיב דלית אתר פנוי מיני' כלל, אך הענין הוא כמ"ש בלק"א דהוא ורצונו א' כי הוא המדע כו' ואין ביכולת האדם להבינו על בוריו כמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כו', וזהו פי' מה הצבי כו' אף הקב"ה כשהוא בורח שהוא בחי' הסתלקות רצונו ית'. ומ"ש מחזיר ראשו לאחוריו, הנה ראשו הוא כמ"ש ראשו כתם פ"ז, היינו פ"ז מצות שנשארו מרמ"ח כי קס"א נתבטלו, ופ"ז מצות אלו נק' בחי' ראשו, כי המה עיקר קיום העולם. כי הגם שחרב ביהמ"ק ונתבטלו קס"א מצות מ"מ הרי לא נחרב העולם משום אם לא בריתי כו'. שהפ"ז