ו

לומר שנמצא בנפש עצמה בחי' טבע [הטוב] להחיות ולזאת כאשר תבוא בגוף אדם שהוא חומר מוכן לקבל צורת חיות הנפש תתפשט אור טבע הנפש להחיות, מה שאין כן אם תתגלגל בדבר אחר שאינו חומר מוכן הרי בחי' טבע להחיות שבה בכיווץ, ובגלות. אך כל זה לא שייך כי אם בנפש האדם היותה באמת נברא ובעל גבול וכל מציאותה מוגבלת, לזאת אפשר לומר בה שאף שהיא פשוטה מעשר כחות גלוים ומחולקים אך טבע[ה] להחיות ולהמציא עשר כחות כאלו נמצא בה גם קודם בואה לגוף והכרח כנ"ל. אבל איך אפשר לומר זה בבחי' אור אין סוף, מאחר שהוא בחי' אין סוף הרי הוא בודאי בהיפוך מכל הנ"ל שאי אפשר לומר בו שטבע [ה]טוב העצמי להטיב ולהאציל עשר ספירות כמשל הנ"ל, אם כן אין זה בחי' אין סוף, כי פירוש אין סוף הוא שאין סוף להתפשטותו ויכול להאציל ספירות עד אין קץ ושיעור, וגם לאו דוקא באופן זה כי אם באופנים אחרים עד אין שיעור, שאם לא כן אינו [בבחי'] אין סוף, ואם כן אין הנמשל דומה למשל כלל וכלל, כי אם באפס קציהו והיינו מהתפשטות הנפש בעשר כוחות גלוים ומחולקים כרצון ושכל ומדות בהתחלקות בודאי מזה מופשטת הנפש כו', אבל בעיקר המהות אין ערוך כלל.

אך מאחר שעל כל פנים נדמה למשל בגמרא ועץ חיים, דהיינו לשון ובחי' טבע הטוב גם בבחי' אין סוף עצמו, גם זה אמת שבודאי יש גם בבחי' א"ס טבע הטוב, אך לא כדוגמת הנפש [ממש] ששם נמצא הוא כל עצמותה מוגבלת בבחי' טבע הטוב הנמצא בה, והיינו שאינו כי אם באופן א' ובבואה לגוף אדם דוקא ולא בגוף אחר כנ"ל, ואם היינו אומרים כדוגמא זו בבחי' א"ס הרי אין זה בחי' א"ס, אך מה שנמצא בחי' טוב וחסד בבחי' א"ס הוא דוקא מצד בחי' א"ס ודוקא היא הנותנת כי מאחר שהוא בבחי' א"ס הרי בודאי נמצא בו גם בחי' החסד והטוב וכו', אם לא נמצא בו זאת הרי אדרבה אינו בחי' א"ס, ועיקר שם בחי' א"ס הוא שהוא כל יכול, ויכול המצא בו גם בחי' החסד והטוב להטיב, אך לא כדוגמת הנפש, שבנפש הרי חיות הנפש מוגבלת דוקא בטבע הטוב דלהחיות ולא באופן אחר, מה שאין כן בחי' א"ס מה שנמצא בו בחי' הטוב והחסד הוא דוקא מצד שהוא כל יכול, ויכול להיות גם בחי' טוב וחסד, וכמו כן יכול להיות באופן אחר לגמרי עד אין קץ ושיעור מה שאין כן בנפש שמוכרחת להיות דוקא בטבע להחיות וכנ"ל. וזה מה שאמרו רז"ל מה הנשמה ממלאה בטבע הטוב להחיות אף הקב"ה, היינו שגם בחינת הטוב והחסד נמצא מצד בחינת כל יכול אך לא שיתואר דוקא באופן זה כו'. וזה שאמרו