תכה

אוא"ס, לפי שכל הט"ס הראשונים דכח"ב כו' שבאוא"ס עצמו כלולי' בהעלם בעצמות מלבד בחי' מל' דא"ס שהוא ראשית הגילוי של עצמות האור דא"ס כנ"ל ע"כ נק' סוף העולם דא"ס עצמו וד"ל. והנה מבואר בע"ח בתחילתו בשער הכללים דבחי' מל' דא"ס נעשה מקור לא"ק בבחי' ג"ר שבו ומבחי' מל' דא"ק נעשה ג"ר דע"י כו' ובל' הזוהר נק' א"ק עתיקא דעתיקי' כו' ושרשו מבחי' מל' דא"ס ע"ד הנז' בשער הכללי'.

[ב] וביאור זה הנה ידוע עד"מ כמו שאנו רואי' למטה באדם התחתון שהתענוג ומקור השכל הפרטי [שמחדש] ונק' תענוג שבחכ' שהוא מקור החכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא מבחי' אין של התענוג וכמשי"ת. אך הנה הוא סוף מדריגות [בחי'] התענוג העצמי שלמעלה מהיות מקור לחכ' זאת שמחדש, וכמו אותיו' הדיבור שהוא סוף גילוי השכל כנ"ל כך בחי' התענוג שהוא מקור לחכ' בפרט הוא סוף גילוי בחי' התענוג העצמי כו'. וזהו דמיון להבין למעלה ביאור ענין בחי' ע"י סתם ובחי' עתיקא דעתיקא שבחי' ע"י סתם הוא בחי' התענוג המקור לחכ' כנ"ל ובחי' עתיקא דעתיקי' הוא מקור התענוג הנמשך למטה בחכ', ושרש של בחי' עתיקא דעתיקי' הוא בחי' מל' דא"ס הנ"ל שהוא מקור לג"ר [דא"ק] שנק' בלשון הזוהר עתיקא דעתיקי' כו' כנ"ל. וזהו שכתוב כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגי' העליונים כו' כמ"ש במ"א.

ולהבין זה בתוס' ביאור הנה יש להקדים מ"ש בע"ח בכמה דוכתי שבחי' פנימי' אבא הוא בחי' פנימי' ע"י לא ידעתי הטעם כו' להיות שאנו רואים למטה מבשרי אחזה כו' מבחי' התענוג שמתענג האדם ממה שחידש איזה שכל עמוק ביותר בתענוג נפלא ביותר, ולכאורה אנו רואי' ממה שיוקדם המצאת השכל חדש קודם להתפעלות התענוג ממנו שאין זה רק שמתלבש בשכל הזה שחידש מהארת אור התענוג ואין להם שייכות זע"ז כלל, אך באמת אין זה כי התענוג הנפלא שמתענג באותו השכל הוא מקור ממציא התהוות זה השכל רק שבא בגילוי אחר התגלות אותו השכל, וזה פלא לכאורה דאם הי' התענוג הזה מקור השכל היולי הי'