תט

דוקא דמשמע שעיקר ענין תערובות טו"ר תלוי בבחי' הדעת דוקא וכמ"ש והייתם כאלקים יודעי טו"ר כו' ובלא דעת לא ידעו טו"ר ביחד בתערובות אלא כ"א בפ"ע דוקא אם יודע טוב לא ידע מן הרע כלל כנ"ל (וכמו ולא ידעו כי ערומים הם כו'), ואם הוא ברע לא ידע מן הטוב כלל וכלל והוא הנק' בלה"ק בשם תמים שהתמימות ענינו שהוא באותו דבר שהוא עושה או מדבר בתכלית התמימות והשלימות ובלי נטיי' כלל וכלל להיפוכו בין בבחי' החסד בין בבחי' הדין, והיינו אם הוא עושה וחפץ חסד וטוב כולו חסד וטוב בתכלית התמימות ואין בזה שום תערובות ונטיי' לדין כלל שלא ידע להעלים ולסבול דבר והיפוכו כלל, וכמו אם חפץ בדין ורע כולו כמו שהוא בבחי' הדין והרע בלי נטי' כלל וכלל לבחי' הטוב כי לא יוכל להעלים ולסבול דבר והיפוכו אלא או זה או זה, והן התחלקות הב' קוין חו"ג שמובדל זמ"ז בתכלית ההבדלה והריחוק עד שלא יתחברו לעולם כמו שאין מרחמים בדין כלל וכלל ואין עונשין בבחי' חסד כלל כי תכלית מדה"ד לא יסבול לרחמים שהוא היפוכו בתכלית מן הקצה כמו שלא יסבול האש את המים, ולהיפוך בתכלית החסד לא יסבול לבחי' הדין כלל כמים שלא יסבלו האש כלל. ונמצא שיש בחי' התמימות בבחי' התחלקות הקוין להיות קו א' או כולו חסד או כולו דין] .

ומעתה יש להבין מ"ש תמים תהי' עם ה' אלקיך מה יתרון מעלה במדת התמימות דוקא אם שרשה באה מצד בחי' התחלקו' הקוין שחסר שם בחי' הדעת, וידוע שזהו ההפרש [בין] בחי' התיקון לבחי' התוהו שבתוהו התחלקו' [הקוין] חו"ג זת"ז כו' והתיקון ענינו בחי' ההתכללות של הקוין והוא ע"י בחי' הדעת דוקא שהוא הקו האמצעי הסובל וכולל ב' הקוין ח[ו"ג דבר] והיפוכו דוקא, וא"כ לכאורה התמימות עם הדעת דבר והיפוכו, וידוע שנצטוו ישראל על בחי' הדעת דוקא כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי כו' למען דעת כו', וכה"ג רבות בכתובים והדעת היפך התמימו' שהתמימו' עיקר שרשה בלא דעת דוקא אלא באמונה פשוטה ע"כ הולך בתום לבבו שלא לנטות להיפוכו כלל וכלל כי לא ידע לסבול דבר והיפוכו כנ"ל. אך הענין הוא דשניהם אמת וב' מצות הן מצות מדת התמימו' כמ"ש תמים תהי' כו' והוא מדתו של יעקב שהי' איש תם והוא ג"כ קו האמצעי