רפד

אחריה וחוזר ומסתלק ועולה וחוזר ונח כו', ומה שחוזרת ונמשכת להתאחז בפתילה זהו מטבע האש שיומשך ויתאחז בדבר מה שיפול בו וגם יש בו מבחי' כליון לכלות דבר מה שמתאחז בו ואמנם עיקר מהות שלו הוא ההסתלקות למקורו לאש היסודי רק שבנוחו על דבר מה יכלהו ליכלל בו כו', וכליון זה עושה בדרך הסתלקות שעולה ומסתלק והוא ענין הדליקה שהאש דולק כו', דלשון דליקה הוא הקפיצה שקופץ ומסתלק ובזה דוקא יכלה וידלק הדבר שכל שאין דבר מה שיתאחז בו לא ידלק כלל, כי אש עצמו בלא התפשטות בדבר מה יעלה מיד כמו שלהבת פשוטה בלתי מורכבת בדבר מה כלל שלא תעמוד כלל אלא מיד תעלה ותסתלק כלפי מעלה עד שתכלה באש היסודי ואינה חוזרת עוד כו', משא"כ אור הנר שאחוז בפתילה שתמשיכהו להדליקה וחוזרת להסתלק וחוזרת ונח וכך הוא תמיד ובסיבת עלי' וירידה שבה תאיר אור אבל בלא פתילה ושמן אינו אור המאיר כלל וד"ל.

וכדוגמא זאת יובן בנר ה' נשמת אדם, דהנה אור זרוע לצדיק עליון שהוא אור אלקי כמו שהוא למעלה בלתי מורכב בדבר מה שכלול ונדבק למעלה בצרור החיים ממש כו', וכאשר אור זה נזרע היינו שנמשך למטה בבחי' בריאה יש מאין כמו אתה בראת כו' יצרת כו' נמשך בבחי' מהות ויש דבר מה במציאו', ונר הוי' שנקראת כנר הדולק בשמן ופתילה והוא ענין התלבשות הנשמה האלקית בנפש הטבעי בשכל ומוח גשמי כו' כידוע בענין ואהבת בכל לבבך בשני יצרי"ך כו' שאור אלקי זה שבנשמת הוי' מלובש בהשגו' מוחי' והתפעלו' מדות דנה"ט במוח ולב הגשמי כו', וזהו כדמיון אור הנר שנאחז בשמן ופתילה כנ"ל שבודאי טבע אור הנשמה האלקי' ליכלל למעלה במקור חוצבה ולא לעמוד כלל רק מצד בחי' התלבשותה והרכבתה למטה בנפש החיוני' הטבעי' יתאחז האור האלקי דנשמ' בכולה וידליקנה דהיינו שתפעול גם במוח ולב הגשמי דנה"ט שתתפעל גם היא בבחי' כליון והסתלקו' לצאת מחומר הגופני במס"נ וכענין התשובה כו' וזהו כאש האוכלת דבר שמורכב בו, אבל יש בו מבחי' ההשבה וההנחה מלמעלה למטה עכ"פ שהרי חכמה ומדו' דנשמ' מאירי' ומתפשטי' בחכמה ומדו' ורצון דנה"ט שפועל בחי' הכליון ג"כ כו', וא"כ מובן עכ"פ שזהו בחי' רו"ש בחי' הרצוא בעצם הוא בחי' ההסתלקו' במקורה בעצם שאינו נק' אור כלל כי אין לו במה להתאחז עדיין ובחי' הרצוא בהאחז האור בכלי כנשמ' בגוף וכאש הדולק בפתילה כנ"ל, והב' בחי' השוב שהוא בחי' התפשטו' האור והמשכתו במה שנמשך להתאחז בדבר מה אע"פ שחוזר ועולה כו' אבל חוזר ונח וחוזר ועולה כנ"ל ונמצא כלול