רסה

ואף שנאמר אלה החוקים והמשפטים כו' ופירש"י ז"ל שיש מצות שהן חוקים כמו חק ולא יעבור חק ניתן מאת המלך בלא טעם, כמו מצות לא תאכל חזיר [ומצות] לא תלבש שעטנז ומצות שילוח הקן וכדומה. ויש מצות שיש משפט וטעם לעשות כן כמו בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו כו' ומצות אכילת מצה שלא הספיק בצקם כו' וכמו ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה וכדומה רבים, מ"מ טעם זה אינו אלא [להשיב] להשטן ולאוה"ע [שייך לומר שלזה יש טעם ולזה אין טעם] (כמ"ש רש"י גופי' שם), אבל באמת לאמיתו למה הי' הרצון כך דוקא, ואיך הוא ית' מתענג ממצוה זו, טעם זה אינו נתפס אפי' בחב"ד דאצי', וזהו ששרש התומ"צ הם בכתר דאצי' וד"ל.

וזהו כי רוצה ה' בעמו, רצון ה' (בחי' כתר) המה התומ"צ הוא בעמו ישראל. וזה הי' באמת בזמן שביהמ"ק הי' קיים שהיו כל המצות במילואם, אבל עכשיו בעוה"ר שחרב ביהמ"ק בטלו המצות רובם ככולם כמו מצות התלויות בארץ ומצות כל הקרבנות כולם. וצ"ל ענין חורבן ביהמ"ק שידוע שבשביל העונות נחרב הבית, ומפני חטאינו גלינו מארצנו ואין אנו יכולים לקיים המצות רובם ככולם (שע"ז הוכיחו הנביאים קודם החורבן שיחזרו בתשובה ולא יחרב), ולכאורה הוא תמי' רבה וכי בשביל שעברו על מצות ה' וביטלו מצותו ית' יהי' העונש ע"ז שיחסרו ויתבטלו המצות, יותר הי' ראוי להענישם בגופם ובממונם בכדי שיחזרו בתשובה עי"ז והמצות לא יבטלו ויהיו במילואם ויתחזקו יותר במצות ה'. ועונש השעבוד מל' על העוונות שעשו הי' יכול להיות אף שהי' ביהמ"ק קיים והמצות היו במילואם. אך ע"פ מה שביארנו שמצותיו ית' נק' רצון ה' יובן היטב ג"כ ענין חורבן הבית שהוא כמשל אדם שאוהב את חבירו ואזי רצונו מלובש תמיד להיטיב לו, אך אם חבירו עושה היפך רצונו אזי ממילא מסתלקת האהבה והרצון שהי' להיטיב לו מאד. וכמו"כ יובן בענין חורבן ביהמ"ק, שמתחלה עלה ברצונו הפשוט