ה

הצמצום, כי אם קאי על בחי' אחדות הפשוטה בתכלית דבחי' ולאו מכל אילין מדות כלל אף כמו שהן בבחי' אין סוף עצמו כו' הרי גם זה יכירו בניך וידעו (כמו שיתבאר).

ולהבין כל זה בדרך קצרה, הא' איך שייך בחי' חג"ת היינו בחי' שם חו"ג בבחי' אין סוף (שקודם הצמצום), לכאורה אם הוא בחי' א"ס איך נופל שם לשון חסד כו'. ויובן זה בהקדים מאמר העץ חיים בענין טבע הטוב להטיב, שהמשיל משל זה על בחי' אור אין סוף שקודם הצמצום שמצד טבע הטוב להיטיב חפץ חסד ועלה ברצונו הפשוט להאציל כו' וקאי בחי' טבע הטוב זה איך שהוא בעצם הנפש הפשוטה בלתי גור'. והנה חז"ל ג"כ תפסו משל זה ואמרו מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם כו'. וקאי גם כן על בחי' אור אין סוף שקודם הצמצום שהי' ממלא כל מקום החלל בלשון ע"ח, ובלשון הגמרא הוא ממלא את העולם, המשילו משל מבחי' נפש הפשוטה כו', אך בעץ חיים מדבר מבחי' טבע הטוב שבנפש הפשוטה, ובגמ' מדבר בכללות חיות הנפש. הנה באמת אין המשל דומה לנמשל כי הנפש אף קודם בואה לגוף, אף שבודאי הי' פשוטה ומופשטת מעשר כחות בפרט, אך בודאי כי כזאת נמצא אתה להחיות את הגוף ודייקא בעשר כחות אלו רצון ושכל ומדות ושארי כחותיה ולא באופן אחר, והרי בחי' טבע [הטוב] להחיות ולהיטיב נמצא בה אף קודם בואה לגוף. והראי' לזה הוא מב' אופנים, הא' מאחר שאנו רואים שבבואה לגוף תחי' באופן זה ולא באופן אחר, והרי בהכרח שנמצא בה בעצמה בחי' טבע להחיות, והיינו כאשר תבוא לגוף בודאי תחי'. והראי' מוכרחת יותר לזה הוא מהיפוכה, והיינו מבחי' הגלגולים שנמצא בספרים שבשביל איזה עונש תתגלגל הנפש בצומח ודומם ולגלות ועונש תחשב לה. ואם נאמר שצורתה פשוטה בתכלית מה לה באיזה מקום שתהי', אלא מוכרח