רסד

ישראל, שהוא ית' יקבל עונג מהתומ"צ שיעשו, ואין טו"ד לזה מושג בהשגת הנבראים כי הלא א"ס ית' הוא מובדל ומרומם מגדר עולמות בע"ג (כמ"ש קדוש כו') ואין שייך לומר שיברא עולמות בע"ג ויקבל עונג מעשיית בע"ג רצונו ית', גם איך יהי' רצונו בתרי"ג מצות ודקדוקי המצות דוקא, אשר כ"ז אף שלעצמותו ית' יש טעם לזה מ"מ אין הטו"ד מושג [ונתפס] בהשגת הנבראים בע"ג אפי' בחב"ד באצילות, והוא נעלם ועומד למע' מחב"ד בבחי' מקיף בבחי' כתר דאצי', למשל כמו הכתר מל' שהוא מקיף לראש וחב"ד המלך ואף שיצוה [המלך לעמו] לעשות דבר שאין לו טו"ד ישמעו לו, מפני שיש כתר מל' בראשו, רק אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי באדם הרצון שלמע' מחב"ד הוא [בדרך] עקשנות, שאף אם יאמרו לו למה תעשה כך שהטו"ד מראה בהיפוך לא ישמע להם, אבל לא זו הדרך ישכון בו אא"ס סט' דקדושה שהוא בחי' ביטול להיות נכנע ולשמוע למאן דהוא, אך הפי' רצון שלמעלה מחב"ד [למעלה] היינו שטעם רצונו ית' אינו נתפס בחב"ד שבנבראים כמו שאין נתפס טעם ורצון העקשנות באדם [בחב"ד], רק אינו דומה לגמרי כ"א [כמו] למשל אדם גדול בחכ' מאד, שאומר דבר שכל עמוק [מאד] לאיש הדיוט פתי אשר אין תבונות בו כלל, ורק מאמין הוא לכל דבר וחוזר על כל דבר החכם כמה פעמים עד שהוא שגור על לשונו, ואף שאינו מבין השכל העמוק כלל וכלל לא, אך דברי פי החכם הן יקרים אצלו מאד מאחר ש[הוא] יודע שאדם גדול הוא וכל דבריו מלאים שכליים עמוקים אף שלא נשאר אצלו כ"א דברים בעלמא אותיות פורחות, אבל עכ"פ יש בדבורו שכל עמוק אף שמדבר אותיות בעלמא שהאותיות אלו הם שוים לכל שארי האותיות שאין בהם שכל כלל. וכ"ה ממש ענין התומ"צ [רצון הוי'] שלעצמותו ית' יש טעם לרצונו, אך הוא ורצונו אחד וכשם שעצמותו ית' א"ס כך רצונו ית' א"ס, לכן אינו [יכול להיות] נתפס בשכל בע"ג כ"א עצם המצות כמו שהם בחי' אותיות בעלמא, [וישראל עמו] הנבראים [משיגים ו]מאמינים שרצונו ית' מלובש במצות אלו [אף שאינם משיגים איך ומה הוא] והוא ית' מתענג מזה, והוא בחי' רצון שלמעלה מחב"ד למעלה וד"ל.