תשיז
לידה ע"י חטא אדה"ר דכתיב בעצב תלדי בנים כו', והוא מ"ש לפתח חטאת רובץ133 לפתח יסוד דנוק' כו', והן ע' קלין דיולדת שצועקת בצירי' וחבלי לידה כידוע במ"ש יענך ה' ביום צר"ה כו' וכתיב קול ה' יחולל134 אילות שנמתקו כל הדינין קשין הללו ונפתח הרחם להוליד דוקא ע"י העיכוב דחבלי' תחלה כנ"ל, וכמ"ש במ"א ע"פ ויהי כי הקשה135 פרעה לשלחנו שזהו כמו מקשה לילד שהי' מעכב הלידה כצירי' וחבלי' דפרעה עורף דקליפה המונע הגאולה שנק' לידה מאחר שהגלות נק' עיבור וצעקתם בגלות נק' חבלי לידה כנ"ל וד"ל.
[לח] והנה להבין עיקר סיבת פתיחת היסוד דנוק' להוליד יש להקדים תחלה בטעם שלפני הלידה בג' חדשים האחרונים יתכווצו גידי הרחם שטבעו להתכווץ ולקמוץ ויעמדו בפני הולד שלא יצא כלל כו', אך בעת הלידה דוקא יפתח הרחם פתאום כי נתפשטו הגידים ויעשו בחי' התפשטות פתיחת חלל כו' והיינו לפי שנבקע הרחם ע"י כובד ודוחק הולד עליו שיצא פתאום כמ"ש בס' הרפואה כו'. ולהבין ביאור הענין למה נבקע היסוד שהוא הרחם בעת הלידה דוקא ומתחלה הי' בהיפך לכווץ ולקשר הולד שלא יצא כו', הנה ידוע שבחי' יסוד דנוק' הוא בחי' ההתקשרות שיש בכלי המקבל דנוק', וכמו בחי' יסוד אימא היינו בחי' התקשרות המושכל בכלי המקבל שקולט שפע השכל המושג שנק' בינה, עד"מ כשלומד דבר שכל וסברא ומשיגה בכלי מוח הבינה שהוא כח המשיג כל שכל כידוע, אך בעת שלומד136
הערות
- 133. בעצב תלדי בנים. . לפתח חטאת רובץ : בראשית ג, טז. ד, ז. ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעג.
- 134. ע' קלין דיולדת. . יענך. . קול ה' יחולל : תהלים כ, ב. כט, ט [וראה ב"ב טז, רע"ב: אילה זו רחמה צר כו']. ראה זח"ב קיט, ב. זח"ג סח, ב. רמט, ב. פע"ח שער קריאת ס"ת (שי"ג) פ"ד (מזמור יענך). וגם בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעא ואילך. שער האמונה קב, א.
- 135. במ"א ע"פ ויהי כי הקשה : בא יג, טו. וראה בד"ה לה"ע שמחת חו"כ [המקביל לכאן] בתו"א קח, ג ואילך. וסה"מ תקס"ג הנסמן לעיל בתחילת המאמר.
- 136. שלומד : ע"כ נרשם בגוכי"ק [והמשך העמוד פנוי]. ולשלימות הענין נעתיק כאן סיום המאמר מתו"א קח, ד [שם ד"ה לה"ע שמחת חו"כ, הנחת כ"ק אדהאמ"צ משנת תקס"ג שעליו מיוסד המאמר כאן]: וביאור טעם הדבר מה שנבקע יסוד אימא בעת הלידה ומתחלה הוא בהיפוך כנ"ל כמ"ש בע"ח, יובן עד"מ ממה שאנו רואים בשכל והשגה הנק' בינה ג"כ כידוע, והנה בחי' יסוד אימא הוא כלי המקבל שמקבל וקולט בו שפע השכל והסברא ונקרא התקשרות המושכל פי' כשלומד דבר שכל ומשיגה במוחו הרי יש כח ההשגה במוחו מתחלה שהוא משיג כל השכליים והוא מוח בינה כידוע, ובעת שלומד שכל זה הפרטי ומשיגה בכח השגתו הנה יש כח פרטי בכח המשיג שיקשר את המושכל שלומד בו ויקלטנו בתוכו בעומק כו' עד שע"י ענין התקשרות זו וקליטה זו נתקצר ונתקמץ אורך ורוחב של השכל שלומד כו' כי טבע היסוד לקלוט ולכווץ ולקשר בו כו' וד"ל. ואמנם אנו רואים שלפעמים יפתח היסוד הזה פתאום, עד"מ הרב המשפיע שכל לתלמידו הנה אם דעת הרב וחכמתו אינו נובע במוחו כ"א בצמצום אז יוכל הרב לעצור ולקמץ שפע השכל ביסוד דבינה שבו כו' כטבעו כו' אך אם שפע החכמה נובע בו בריבוי ותגבורת גדול יותר מדאי אזי לא יוכל היסוד הזה להתקמץ וממילא ועל כרחו יפתח וישפיע שפע רב יותר מכדי קבלת התלמיד כו' משא"כ אם אין שפע החכמה ברב כ"כ יוכל למנוע במוחו מלגלות שום דיבור יותר מכדי הצורך כו' לפי שטבע היסוד לקשר המושכל ולכווצו כנ"ל וד"ל, ונמצא סיבת פתיחת היסוד הוא רק מחמת תגבורת הריבוי שבמוח עד שאין ביכולתו לכווץ ופתאום יפתח על כרחו כו', כמ"כ ממש יובן הטעם בפתיחת יסוד דנוק' בעת הלידה דוקא מחמת תגבורת כובד הולד כו'. וכמ"כ למעלה יובן ענין בקיעת יסוד אימא דאצי' וכענין מה שכתוב במ"א ע"פ הזהר פ' אמור יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך (בסידור גבי סוכות). ע"כ בתו"א. [בגוכי"ק אדהאמ"צ (1195) שנרשם שם מאמר התו"א — שורה האחרונה היא בשינוי: וכענין ובוקע חלוני רקיע וכמ"ש במ"א שהוא מפני ריבוי הא[ור]ו' דוקא יפתח בדרך בקיעה וד"ל]. ובסה"מ תקס"ג ח"א ע' קנב, [בהנחת הר"מ בן אדה"ז מדרוש זה] נמצא ענין זה בשם הה"מ ובשינוי, וז"ל: והתהוות הלידה הוא (כמו ששמע ממורו ע"ה) ע"פ ויעבור ה' כו', פי' שיסוד אימא הוא המקשר ומעצר את ההשגה כו' ויעבור ה' פי' שנתמלא מאד ריבוי אורו בבינה שלא הי' יכול יסוד אימא לקשר ולעצור כו' שנבקע יסוד אימא ונתגלה כו'. ע"ש בארוכה. ועד"ז הוא באוה"ת שמות ע' ב'תקלא].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.