תשז

[ל] והנה הטעם לכל זה היינו לפי שבאמת י"ל בגוף ענין ההשתלשלות דעו"ע איך יושפל אור השפע מכל עילה לעלול מאחר שאין ערוך ביניהם ועוד שטבע כל עילה לידבק בעליון הימנו שנק' עלול לגבי', וכך עד"ז כל עילה שנק' עלול וכל עלול בטל ונדבק למעלה הימנו ואיך יקרא משפיע לתחתון הימנו הרי טרוד למבלע לא פליט כלל כו', ועוד שהרי כל אורות הנאצלים מן המאציל המה במהות אור עכ"פ והאור טבעו להסתלק וליכלל למעלה כאש שעולה ונכלל במקורו באש היסודי וא"כ הי' כל אור הנאצל חוזר למקורו במאציל מאחר שנשפעים בבחי' גבורות כטבע האש כו', וא"כ איך יהי' בטבע כל עילה להשפיע לעלול שזהו דרך ירידה והשפלה היפך העלי' וההסתלקות כו' וזה פלא גדול דמי הוא המעכב לאור הנאצל מלהסתלק למקורו ומה גם עוד זאת שיוכל להיות בהיפך מזה שהוא בהיפך טבעו להיות יותר יורד ונמשך בשפע מלמעלה למטה לעלול כו'. אך הנה הענין הוא שבאמת גם זה בא בכל אור הנאצל כמו טבע שיהי' בו העונג כטבע הטוב לירד למטה הימנו ולהשפיע ולהחיות כמו שיש בטבעו לעלות למעלה (כאור הנר שיורד ומתמשך למטה בפתילה ועץ להחזיקו ולכל דבר יתאחז ומכ"ש בשמן כו') ובחי' טבע הטוב הזה שהוטבע בכל עילה להשפיע שרשו בבחי' גבורות דוקא ואע"פ שבטבע הגבורה לעלות כאש אמנם אין זה עלי' והסתלקות לגמרי אלא אדרבה שמחמת זה בא יבא בירידה והמשכה מלמעלה למטה להשפיע ולהחיות לשלמטה הימנו (כענין יותר משהעגל כו' הפרה רוצה להניק כו' וכמ"ש במ"א¹¹⁰) הוא בא במדה ושיעור דוקא ולא יוסיף ולא יפחות כנ"ל, וזהו מבחי' גבורה שבתענוג העליון הפשוט שנק' גבורות דע"י שנק' קו המדה היינו שמודד כל מדה ושיעור של כל עילה כמה יהי' בו חשק בחי' הירידה וההשפלה מן העצמות להשפיע אור וחיות לעלול התחתון כו' והוא המדה ושיעור בכל בחי' גבורות שבכל עילה כמה יומשך כו', ויש בזה ב' הפכיים ירידת השפע שהוא בחי' החסד עכ"פ ומדתו של השפע להגבילו שלא יהי' יותר שכל זה בא ממקור כל הגבורות שהוא בחי' ה"ג דע"י שנק' קו המדה שמודד את הכל כנ"ל שהוא מקור המדידות וכללות ההשתלשלות דע"ס מכת"ר לחכמה ומחכמה למדות כו' (ועד"מ כמה יומשך מן הרצון שלמעלה מן הטעם להשפיע בחכמה שהוא הטעם לרצון לא יוסיף כו' וכמה יומשך מן השכל והטעם שלמעלה ממדת האהבה להשפיע במדת האהבה וחסד וכמה יהא הירידה מן המדות מזה לזה דהיינו עד נו"ה ומנו"ה ליסוד כו', וכמה יהי' נמשך מיסוד למלכות שהוא המחשבה ודיבור עד בחי' המעשה שכ"ז דרך עו"ע כידוע), והטעם שהוא בגבורה דע"י בפנימיות ח"ס דוקא היינו לפי שהוא בחי' גבורה שבחסד¹¹¹* כו' שהוא עונג הנרגש שממנו מקור כל גילוי אור דחכמה מאין