תשא

ע"ג האותיות ומתחתיהם כו' בבחי' מקיף דחכמה והוא בחי' כת"ר שבחכמה ונקרא טעם כמוס כו', ועכ"ז השיר ורננה בטעמים בא בגילוי ובמורגש וכמו ויהי שיר"ו⁸⁵ כו' אע"פ שהוא בבחי' ההעלם ומקיף דחכמה, וזהו טוב טעם ודעת שבהעלם החכמה למדנ"י בגילוי כו' וד"ל). וזהו שהטעמים בכת"ר בבחי' העלם ומקיף דחכמה כנ"ל ולפעמים בחכמה בבחי' גילוי טעם ועונג מורגש כשיר הנגינות כו' עד שנטעם בטעם ודעת בגילוי כמ"ש טוב טעם ודעת למדני כו', והיינו ב' בחי' מדרגות דגבו' דתענוג העליון שבח"ס א' בבחי' ירידה והמשכה למטה במורגש ובבחי' העלי' והסתלקות בבחי' העלם דמקיף כו', ושניהם א' וממקור א' באו והיינו בחי' התענוג הפשוט המרומם בעצמו שבא למטה בעונג מורגש בלי גבול בב' אופנים בירידה ועלי' שהן במשקל א' ממש כנ"ל באריכות וד"ל (אבל בחי' חסד שבתענוג הפשוט שנקרא חפ"ץ חסד מצד הרוממות שבתענוג עצמותו כו' הוא מלובש בכת"ר דא"א שנקרא רעוא דכ"ר כו' עת רצון שלמעלה מהיות בא במורגש בטעם כמוס או בשיר דטעמי הנגינות וכה"ג רק שמחמת בחי' חפץ חס"ד זה דוקא מסתעף מקור מוצא כל עונג ורצון לרצון דהיינו מה שמתעורר בכל רצון לטוב שזהו סיבת מה שעלה ברצונו להאציל כנ"ל והיינו מה שמתלבש בכת"ר דא"א ולא בח"ס כו' וד"ל).

[כו] ובכל* הנ"ל יובן⁸⁶ עכ"פ כללות ההפרש בין חסד שבתענוג הפשוט שהוא נחשב מבחי' העצמיות דשעשועים העליונים שאינו בכלל ההרגשה כלל וכלל והוא מוגבה ומרומם בעצמותו רק מה שחפץ חסד הוא בעצמות התענוג הוא ששורה בכת"ר דא"א (שנחשב עדיין מבחי' עצמות המאציל כמ"ש בפרד"ס) אבל בחי' גבורה שבתענוג הפשוט הוא הבא בבחי' הרגש השעשועים (בחכמה שבכת"ר שממנו שרש כל הנאצלים כידוע) רק שבלתי מוגבל בכלי וכלול מעלי' וירידה כנ"ל וד"ל, ובזה יובן טעם ענין המחלוקת של המקובלים אם החכמה בבחי' דין⁸⁸ או בבחי' חסד [כמ"ש בפרדס⁸⁷] והכריעו דשניהם אמת שלפעמים החכמה בבחי' דין וצמצום והיינו בבחי' עונג המורגש שבחכמה שבכת"ר הנ"ל שמלובש בו בחי' הגבורות שבתענוג הפשוט ואז דוקא נק' החכמה בשם עדן העליון כידוע והוא למעלה מבחי' התחלקות