תש

המורגש, כמו שאנו רואים שמתעורר ברצון טוב להטיב בלי גבול כי חפ"ץ חס"ד הוא מצד רוממות תענוג העצמות ע"כ עלה ברצונו להאציל כו', ונקרא בחי' עתיקא רעוא דכ"ר שהוא בלתי מורגש ומורכב עדיין להיות נקרא מקור לנאצלים רק עלה ברצונו כו', וזהו נקרא כת"ר דא"א שמלובש בו בחי' חפץ חסד העצמי' דתענוג העצמות המרומם כו', וכאשר יבא עוד במורגש בטעם כמוס לרצון העליון הזה שנקרא ח"ס דא"א זהו כבחי' טוב טעם ותענוג הנרגש בטעם זה הכמוס הנה זהו בא מבחי' הגבורות דע"י כו', וכנ"ל בבחי' עונג המורגש שבא מצד ירידת עצמות התענוג המרומם כשיורד שהוא בלתי מוגבל בגדר כלי בבחי' עוצם הירידה בשפלות השחוק וריקוד ובמדו', אדרבה יהפוך טבע השכל והמדות כו' כנ"ל (משא"כ עונג המורגש הבא בבחי' הגבול והצמצום מורכב בדבר פרטי הנ"ל שזהו בבחי' חיצוניות דח"ס שבא לגילוי בדבר מה בשכל ומדות שנחלק לקוין ימין ושמאל כמשי"ת), וכאשר הוא בבחי' עלי' והסתלקות כהתפעלות אה"ר בתענוג מורגש לאו"נ ולבסוף בכוסף כל הנפש ג"כ בלתי מוגבל כלל כנ"ל. ונמצא בבחי' גבו' דתענוג בהתלבשותו בטוב טעם כמוס לרצון יש בו ב' מדרגות שהן א' והיינו בחי' הירידה והמשכה למטה בגדר בלתי מוגבל באין מעצור כלל ובחי' העלי' והסתלקות בכליון כו' למעלה בבחי' או"ח בלי שיעור כלל וד"ל.

[כה] וזהו שלפעמים בחי' הטעמים בכת"ר ולפעמים בחכמה כידוע בענין טנת"א⁸² דשניהם אמת לפי שהטעמים היינו בבחי' כת"ר שבחכמ"ה והוא טוב טעם ותענוג העליון הנעלם שברצון הפשוט שנקרא ח"ס דא"א (שהטע"ם לפי פשוטו היינו בחי' תענוג כמו טוב טעם גשמי במתיקות וטעם הנרגש שבמאכל כמו חי"ך יטע"ם אוכל שהוא עונג הנרגש, אך טוב טעם ודעת למדני הוא ענין הב' בטעמים שהוא טעם אור השכל והחכמה כמו מ"ט דר' כו' ונקרא טעם כמוס לרצון הפשוט וכמו טעמו וראו⁸³ כו', ושניהם ענין א' רק שזה מורגש בחיך הטועם כו' וזה נעלם בטעם ושכל כמוס כו', וכלולים שניהם בנגינות וטעמים דאורייתא שהרי השיר וניגון בטעמים דזרקא כו' נק' עונג מורגש רק שהוא בלתי מוגבל בכלי שהרי נעלם מן השכל וחכמה עד שאין דרש נדרש בתשבע"פ מן הטעמים כמ"ש בגמ' ע"פ ויבינו במקרא⁸⁴ כו' שלזה הן