תרחצ

עוז וזהו ירידת והשפלת התענוג הנגלה בתנועת הפיזוז בכל כחו כו' וזה הי' רק מצד רוממות התענוג העצמי בה' וזהו שא' ושחקתי לפני ה' וזה עצמו גורם הירידה והשפלות העצום וכמ"ש ונקלותי עוד מזאת⁷⁶ והייתי שפל בעיני כו' בהגלות נגלה כאחד הריקים, משום דהא בהא תליא ממש דעוצם הרוממות בתענוג העצמות גורם עוצם הירידה בעונג הנשפל, וכרב ברונא דלא פסיק חוכא⁷⁷ מפומי' בשחוק גשמי שהוא עונג הנשפל ביותר וזה בא לו רק משום דסמיך גאולה לתפלה שנתענג על יח"ע זה בפנימיות ועצמות התענוג דהא בהא תליא כנ"ל וד"ל).

[כב] ומעתה יתורץ ענין הנ"ל דשניהם אמת והא בהא תליא, דודאי עצם התענוג שבנפש בלתי בא במורגש ומורכב כלל רק הוא תענוג מרומם בפנימיות ועצמות הנפש לבד כמשלים הנ"ל במי שמתענג בתענוג המרומם בעצמותו כו', אך יש בו ב' אופנים. א' כשיורד ונשפל למטה כמו בשחוק לגלות עצמו בשפלות כדוד שהי' מפזז כו' ורב ברונא דלא פסיק חוכא מפומי' וכה"ג, והשחוק אינו נקרא מורכב בדבר מה כי מפולש הוא מכל צד כמו עצם התענוג המרומם שמפול"ש הוא בבחי' העצמות ע"כ עיקר הכלי לו הוא השחוק וקלות עצמו. וגם בבואו בבחי' מורכב כמו במדותיו כנ"ל יהי' גם הוא בלתי גדר כלל והוא שיהפוך מקימוץ לפזרונות ומכל גדרי טבעים יהופך לאיש אחר, הרי אינו תענוג מוגבל בכלי הטבע אלא אדרבה זהו התענוג בהיפוך הכלי המוטבע שיהי' פרוץ ומפולש בלי גדר כו'. וכל זה בבחי' או"י שיורד ונשפל מעצמות התענוג למטה מטה עד אין שיעור לעוצם השפלתו בלי מעצור כלל, וכמ"כ יש בו בחי' העלי' והסתלקות וכליון שזהו כליון כל עצמו' הנפש בתענוג ושעשועים כתענוג האב בבנו עד שתכלה נפשו אליו (פון זיך ארויש כו') יבא ג"כ בלי גבול כלל רק הוא בבחי' או"ח למעלה, ואע"פ שבא בגילוי ובמורגש בבית קיבול אבל הוא בלתי מוגבל, כאה"ר בתענוגים שנכספה וגם כלתה נפשו כו' בהתפעלות כל הנפש בפנימיות עצמותה ממש, והא בהא תליא דהיא הנותנת ירידת העונג העצמי הזה בשפלות עצמו בשחוק וקלות עצמו עם בנו יחידו ואוהבו כנפשו בוש לא יבוש גם בשוקים ורחובות לעין כל כנ"ל בעונג דאו"י וד"ל.

[כג] ונמצא מובן מכל זה שיש ג' מדרגות בכלל בתענוג, א' תענוג המורגש ובא במורכב בגבול וצמצום כנ"ל שהן ב' צמצומים כו', והב' בחי' עצמות התענוג הפשוט כמו שהוא בבחי' הרוממות בתענוג עצום כעושה משתה לבנו יחידו (או כבשורה טובה ונפלאה שמגעת בכל עצמותו, כבשורה