תרצד

דבחי' גבורות דע"י מלובש בחסדים דא"א ובחי' חסד דע"י מלובש בגלגלתא דא"א שנקרא כת"ר דכת"ר כו'. והנה להבין כל זה יש להקדים טעם איסור כל מיני מתיקות בריבוי דכל דבש בהקטרה כנ"ל, דמשמע מזה שדבר המתוק הוא מבחי' הגבורות כמו השאור כנ"ל, והלא ידוע שהמתיקות מורה על בחי' החסדים דוקא והגבורות הוא בחי' הדין והצמצום היפך החסדים ואיך יקרא דבר המתוק בשם דין דבחי' הגבורות כו'.

אך הענין הוא שיש כמה מיני גבורות, הא' בחי' גבורות קשות שטבעם לכלות שנק' מדת הדין בעצם עד שאין מרחמין בדין כלל, ופעולת מדה זאת לשיצא' ולכלות עד שלא יצדק כל חי כו', וה"ז כמו האש שטבעו לכלות כל דבר כמו שטבעו בהסתלקות ועלי' למעלה באש היסודי ע"כ פעולתו ג"כ הכליון לכלות כל דבר כו', וזהו בחי' דינא קשיא שאין בו מיתוק כלל. והמדרגה הב' יש בבחי' הגבורות היפך זה ממש ונק' גבורות ממותקות או דינא רפיא כידוע שמבחי' גבורות הללו שרש כל המשכת אור ושפע וחיות שבא דרך ירידה והמשכה למטה להשפיע ולהחיות למקבלים היפך הכליון וההסתלקות דגבורות קשות הנ"ל, ושרשם בבחי' גבורות שבחסד, וכמבואר למעלה בבחי' הדבש כו' שגם יש בכח הגבורות אלה להעמיד ולקיים המציאות שלא יכלה ויופסד כדבש המכווץ ומקיים כנ"ל. והנה מה שימצא אור המשכה ושפע בכל העולמות עד עוה"ז השפל עפ"י הרוב הוא מבחי' הגבורות דוקא יותר מבחי' החסדים, וכמו שאנו מוצאים בכמה דברים, הא' בענין שפע המזונות שאמר שולחן בצפון⁶⁷ דוקא הרי מקור חיות כל חי בטרף מזונו בא מן הצפון ששם השולחן אשר לפני ה' כמ"ש בזוהר, והיינו שא' דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא⁶⁸ שהוא בהיכל הזכות דבחי' החסד אלא במזלא תליא שהוא מבחי' הגבורות דמזל העליון ונוצ"ר כו' כידוע. וביאור הדברים הנה אנו רואים בבני וחיי שבאים מבחי' הגבורות, להיות שחום הטבעי שרשו ודאי ביסוד האש שבוער כאש ממש בתאוה החומרית וא"כ זהו מבחי' הגבורות דאש, ואנו רואים שכל בחי' הולדה שהוא ענין שפע וירידת המשכה להוליד ולד בא ע"י חום התאוה ואם אינו יורה כחץ מפני מיעוט החום אינו מוליד כלל, וכמו שמצינו כשנתבטל החום הטבעי בכל הבריות שהוא היצה"ר לא מצאו ביצה⁶⁹ של תרנגולת ג' ימים וכה"ג לפי שכל חום מוליד דוקא, הרי מבחי' הגבורות נמצא עיקר החסדים שהוא שפע בתולדה שנקרא ברכת פרי הבטן כו'. וכמ"כ אנו מוצאים בחיי האדם שבא מדם הוא הנפש דוקא וכל סיבת אורך ימים תלוי