תרצג

ג"כ שישמח במעשה המצות במה שאמר ונעשה רצונו למטה דוקא, והוא בחי' עונג היורד ונשפל למטה שלמעלה מעונג העליון שבהיכלו עם הקרובים אליו כו' וד"ל. וזהו והוא כחתן יוצא מחופתו בגילוי גדול לעין כל לשמוח בשמחת כלה שהיא שמחה של מצוה דוקא שזהו בחי' דבש הנ"ל וד"ל (ולפי פי' הב' דכל"ה כלתה נפשי בעונג העולה ליכלל למעלה כו' בודאי באופן כזה דוקא יבא שמח"ת חת"ן, והוא בחי' יניקה דחל"ב הנ"ל שהגדיל ה' לעשות עם אלה כו' לפי שכלת"ה נפש"ם ברשפי אש התשוקה ליכלל בגילוי אור דהוי' הבא בגילוי שהוא עצם שרשם, ובבחי' לידה שהוא הגאולה יבא כבוד ה' בגילוי כנ"ל (משא"כ בגלות שאין שמחה בחתן וכלה לפי שאין היחוד עליון רק בצמצום והסתר כו' כנ"ל).

וזהו ההפרש בין משמח חתן וכלה שזהו בבחי' עונג העולה בכליון הנפש כו' דאשה בעלה משמחה⁶² שתשוב רוחה ותשמח בבעלה ע"כ משמח חתן תחלה ומשמחת החתן בא שמחת הכלה בחתן כו', אבל משמח חתן עם הכלה שהכלה עיקר היינו שמחה של מצוה שבבחי' עונג היורד בבחי' שוב בדבש דתו"מ שאתה משמר"ה בקרבי כנ"ל הרי החתן יורד מלמעלה לקבל שמחה משמחת הכלה ג"כ בדוגמא זאת דוקא כנ"ל, וזהו משמח חתן עם הכלה בשביל הכלה דסוף מעשה עלה במחשבה תחילה כו', וזהו קול חתן וקול כלה שניהם בגילוי השמחה של מצוה ולא בהיכלו בסתר כו', וכענין קול גדול כו' וכמ"ש במ"א⁶³ וד"ל.

[חי] ולהבין כל הנ"ל בתוס' ביאור ענין הנ"ל בבחי' חלב ודבש, הנה יש להקדים תחלה במ"ש כל שאור וכל דבש⁶⁴ לא תקטירו כו' הרי הזכיר דבש עם שאור שהמה כשני הפכים בטעמם השאור הוא חמוץ בטעמו והדבש הוא מתוק ושניהם כא' בלאו א' דלא תקטירו, מזה מובן דגם הדבש משום איסור השאור נאסר בהקטרה ע"ג המזבח אע"פ שהוא מתוק מפני שיש בדבש מבחי' הגבורות שבשאור, והוא הנקרא בחי' דין דגדלות בל' המקובלים וכמ"ש בס' הקבלה בפי' שופ"ר ש"ו פ"ר⁶⁵ דדב"ש גי' ש"ו שהן שרש הגבורות דחכמה כו'. וגם יש להבין מה שנחלקו המקובלים דלפעמים אמרו דהחכמה בבחי' החסד כמו קו הימין חח"נ כו' ולפעמים אמרו דהחכמה בבחי' דין⁶⁶, וכידוע