תרצא

[טו] וזהו למען אחיי וריעיי כו', שאותן נשמות דעיילו ונפקו בבחי' שוב ע"י כח ועוז דתו"מ לעמוד על נפשם בגבורה לחפוץ יותר בקיום תו"מ כו' נקראים גבורי כח⁵¹ עושי דברו בגבורה ועוז תורה כו' נקראים אחים וריעים להקדב"ה או אחותי כו' לפי שהן בדומה לו בבחי' אד"ם וכמו זאת תורת האד"ם⁵², ופי' אד"ם אדמ"ה לעליון⁵³ שנעשה בצלמ"ו כו' שהוא באמיתי' דשם הוי' כמו שהוא בעצם שאין זה בענין מס"נ היותר נפלא (שהרי גם האבות שהיו בחי' מרכבה א' ושמי הוי' לא נודעתי⁵⁴ להם ששם הוי' בעצם אינו אלא בקיום התו"מ בגשמיות דוקא כמ"ש אלה המצות⁵⁵ כו'), וע"כ נק' אחי"ם ממש וכן א' כנ"י מי יתנך כאח לי כו', אבל בבחי' מס"נ דנשמות כמיכאל מקריב נשמות⁵⁶ ע"ג המזבח כו' זהו רק כניצוץ העולה לשלהבת כו' אז נק' כנ"י ברתא דמלכא שתכסוף וגם כלת"ה נפשה ליכלל כו' ואינו נק' אחים או אחותי רק בבחי' שוב דע"י תו"מ. וזהו עיקר ענין דאתה משמר"ה בקרבי שבא מכח אלקי עליון הרבה יותר ממדרגה דאתה נפחת בי מטעם כל הנ"ל (והוא בחי' המקיפים העליונים שלמעלה מנר"נ דבי"ע כו') וד"ל.

[טז] ואחר כל זה יובן שרש ענין שמחת חתן וכלה. דהנה יש בתיבת כלה ב' פי', א' כמו כלת"ה נפש"י במס"נ בעריבו' מתיקו' ידידו' עד כלותה כנ"ל, והפי' הב' ל' כל"א שהוא העיכוב והמניעה והעדר ההתפשטות לצאת חוץ כו' והיינו כענין ואתה משמרה בקרבי הנ"ל שבבחי' שוב דתו"מ שהוא בחי' גבורות שבדבש לכווץ כו', והיינו כח המעכב שיש בדבש דתו"מ שיותר ישמח ויתענג במצוה בפ"מ מעונג שבדביקות הנפש ובזאת תתנחם הנפש יותר ותהי' עצור וכלו"א בגוף כדי לקיים המצות כנ"ל. וזהו עיקר ענין שמחת כלה מל' כל"א ומניעה כו' היפך דכלת"ה נפשי בדביקות כו', והוא מה שתשמח בשמחה של מצוה בטוב לבב הרבה יותר מרוב כל דעוה"ב כנ"ל. ומבואר למעלה דכח זה שתשאר הנפש בגוף שהוא בא מכח שימור העליון שמשמרה כו' הרי הוא הרבה יותר נעלה ממדרגה זו דעונג אלקי שבנפש בדביקות. ויובן זה במה שמצינו ההפרש בין נבואת משה לשאר הנביאים שבשעה שרוח ה' דיבר בם נתבטל חושי חומר גופם ולא יכלו לעמוד ונפלו על פניהם וכידוע, אבל משה הי' שכינה מדברת מתוך גרונו⁵⁷ והי' עומד בגופו בלי שינוי כו', כי מה שצריך