תרפט

במקורה כו', והיינו ואתה משמרה בקרבי שישמור אותה להיות מתקיימת בקרבי ולא תצא במס"נ, ואע"פ שאין עכשיו בחי' גילוי הגדול דשם הוי' דלע"ל מ"מ יש מקצתי' ודוגמתו בכל שבת ויו"ט ובכל יום בק"ש בכל אדם רק שמרחוק נראה ה' ולא בקירוב כ"כ כמו לע"ל כו' (וכנשמות בג"ע שעולין מדי חדש ושבת יש להן שימור מלמעלה שלא יתבטלו במציאות). אך מהיכן יבא בחי' שימור זה מלמעלה, הענין הוא שנמשך מבחי' גבורות שבחסד עליון כמו בחי' הגבורות שבדבש הנ"ל שמכווץ ומצמית ומקיים כל דבר שלא יפרדו חלקיו כו' עד שיתקיים בחומר הוייתו כמו שהוא בתחלת הוייתו ממש כנ"ל, כך עד"מ נמשך מבחי' תוקף כח הגבורות שבח"ע לכווץ ולהעמיד ולקיים כל ניצוץ האלקי שבתוך חומרו שיתקיים בחומר הוייתו ולא יתבטל ויכלה במקור חוצבו בשם הוי' שנגלה עליו כנ"ל (וכענין רצוא ושוב שמיד שתרוץ הנפש ליכלל למעלה ישוב לאחור כו'), ובחי' כח אלקי זה הוא שמשמר את הנשמה בחומר גופה לבלתי תפרד לצאת מנרתקה, וזהו כח חסד אלקי שבא בתגבורת גדולה לגבור על הניצוץ להעמידו בחומרו ונקרא גבורה שבחסד. וזהו בחי' הדבש למעלה שנז' בא"י שנקרא ארץ זבת חלב ודבש לפי שע"י בחי' יניקה דחלב בא בחי' אור הגילוי דשם הוי' ע"כ צריך מיד לשמירה לקיים ולהעמיד הנשמות שלא תוכלל במקורה כנ"ל שז"ש ואתה משמרה בקרבי אחר שאתה נפחת בי כו' וד"ל.

[יג] אך הנה עדיין יש להבין מהו המעלה דשימור זה שמשמרה בקרבי שלא תפרד הנשמה מן הגוף ליכלל במקורה בשם הוי', ודאי זהו תכלית העילוי לנשמה שתדבק במקור חיי החיים לאשתאבא בגופא דמלכא ממש משתפרד בבחי' יש בפרט בחומר גופני שתתרחק מאור פני מלך חיים כו', ולא עוד אלא שזה הכח ועוז האלקי להעמידה ולקיימה בחומר גופני הוא בא מכח הגבורה שבחסד עליון כנ"ל. אך הענין יובן בהקדים ענין והחיות רצוא ושוב וכמאמר אם רץ לבך⁴⁵ שוב כו', וזה פלא גדול אם המרוצה היא מרוצת הנפש עד כלותה כמו כלתה נפשי צמאה לך נפשי⁴⁶ וכה"ג מהיכן יבא לה היפוך זה ממש שהוא בחי' שוב לאחור שתבא אל עצמותה להתקיים בגוף חומרי כו', והיינו קושיא דלעיל. אמנם הנה ידוע בפי' על כרחך אתה חי⁴⁷ כו' שאחר המס"נ דנשמה ע"כ אתה חי כדי לקיים תו"מ וזהו מעלה גדולה יותר מגוף ענין המס"נ, והיינו הנקרא בזוהר דעייל ונפיק (דג' שנסתלקו⁴⁸ מחמת הפלאת דביקות נשמתם לא יכלו לחזור בבחי' שוב לא נק' דעייל ונפיק כמו זולתם שגם המה