תרפח

המי"ם המרי"ם בעצ"ם וד"ל (והוא הנקרא בשם מיתוק הדין בשרש"ו⁴¹ בבחי' גבורות שזהו דוקא הנקרא גבורות ממותקו"ת ולא כאשר בלתי פועלים פעולתם מצד ריבוי שפע החסדים לבד שאין זה נקרא מיתוק בעצ"ם עדיין כו' וד"ל).

[יב] והנה הדוגמא מכל זה יובן למעלה בבחי' הדבש, ותחלה יש להבין בנשמת האדם בדרך פרט. דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי אתה בראתה כו' ואתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי, ויש להבין בשימור זה שמשמרה בקרבי מהו מאחר שהנשמה היא באה בגוף בבחי' בריאה מאי"ן ליש כמ"ש אתה בראת' כו' ויצרת ונפחת בי כו' למה צריכה שימור לשמור אותה בגוף כו'. אך הנה ידוע דשרש מחצב הנשמות בא מאי"ן ליש מבחי' שם הוי' דוקא כמ"ש נר הוי' נשמת אדם⁴² כו' כניצוץ קטן מן השלהבת כו', רק שירד אור הנשמה האלקית בבחי' צמצום גדול בקטנות מאד ובשינוי המהות כו' עד שבהיותה נתונה בחומר הגופני מוסתר אור שם הוי' בכל נשמה מאד, וכנ"ל בבחי' עיבור כמו בגלות שמרחוק ה' נראה כו' אע"פ שיאיר אור ה' ע"י עסק התו"מ היינו למעלה ולא למטה כו', אך בבחי' יניקה דחלב הנ"ל הוא שהגדיל האור דשם הוי' בכל ניצוץ בפרט, וכמ"כ בדרך כלל בכללות נש"י בבחי' מוחין שבמדות אוי"ר שכליים לחזות בנועם ה' כמו ששם הוי' הוא למעלה מאיר למטה מקצת אורו העצמי כו', והוא בחי' לידה דגאולה שכולם יידעו אותי כו' וראו כל בשר⁴³ כו' כנ"ל באריכות. ולהיות כן הי' כל ניצוץ אור האלקי שמלובש בגוף יוצא בכליון הנפש ליכלל במקור חוצבו שהוא שם הוי' כי משם לוקח בשרשו בעצם קודם בואו לגוף בבחי' בריאה ויצירה מאי"ן ליש וכמו ואתה נפח"ת בי כענין ויפ"ח באפיו נשמת חיים שהוא נשמה הכללית דאדה"ר ולא יוכל הניצוץ האלקי להשאר כלל בחומר גופו מאחר שנגלה עליו כבוד שם הוי' למטה כמו שהוא למעלה גם בעיני כל בשר ג"כ וכמ"ש וראו כל בשר כו', ושם הוי' זה הרי הוא מקורו העצמי ממילא נמשך מיד אחריו כניצוץ הנמשך אחר השלהבת מאחר שמשם הוי' נלקח קודם שנמשך למטה בבחי' זריעה דאור הזרוע לצדיק עליון כו' וכמ"ש כי חלק הוי'⁴⁴ ממש כו', וע"כ מיד שישיג ויראה כל ניצוץ אור גילוי דשם הוי' כמו לע"ל לא יוכל להשאר בחומר גופו כלל, ובפרט כשהגדיל ה' לעשות עם אלה בעת הגילוי הגדול דלעתיד כו'. ולזה הוא אומר ואתה משמרה בקרבי ענין שימור זה היינו לאחר שנפחת בי משמרה שתשאר בחומר הגוף ולא תפרד לצאת מן הגוף בהפשטת הגשמיות ליכלל