תרפא

בן י"ג מתגדל יותר והעיכוב יותר, ומבן י"ג עד עשרים נשלם קומתו ולא יגדל עוד, והגידול הנוסף בזה הזמן אינו בערך הגידול שבקטנותו מה' שנים לי' וי"ג, וגם גידול זה אינו בערך הגידול במהירות דב' שנים דיניקה וד"ל).

[ו] וביאור ענין הגדלת הצורה בחומר הוא מה שנעשה בחי' התפשטות אור התענוג הרוחניות בדם הוא הנפש ע"י החלב דוקא רק שבא בהגשמה, והיינו סיבת התפשטות האיברים לאורך ורוחב יותר בימי היניקה כי בחלב הגשמי יש מבחי' התענוג הגשמי שנתגשם בחלב בירידתו וכל תענוג גשמי שבא בהגשמה טבעו לגדל ולהתפשט כבשורה טובה תדשן עצם וכמו שמנת עבית¹⁶ כו' כך התפשטות עובי האיברים בא מן התענוג הגשמי שבחלב הגשמי להיות לו למזון להחיות גופו כמזון הלחם ממש, ובזה תגד"ל הנפ"ש בבחי' צורה הרוחניות שבה מעט מעט בב' שנים אלה עד שנעשה מוכן אח"כ לקבל צורת אור השכל במדות שנקרא גידול המוחין ובלעדי ימי היניקה לא הי' צורת הנפש מוכן לזה כלל, כי הנה אנו רואים שאחר היניקה מיד מתחיל לדבר מעט מעט בהשגת והבנת ענין דבר מה הרי יש בו דעת קצת וכמו שיודע לקרות אבא ואימא מצד הכרת הדעת שלא הי' בו קודם שיטעום טעם דגן דוקא, וגם מדותיו הטבעיי' מתחיל להאיר בהם מקצת מאור השכל והדעת היינו שיאהוב הדבר הטוב שיבחור בו מצד הכרתו בדעתו וימאס בדבר הרע שיכיר הרע עפ"י קצת דעת ושכל עכ"פ הגם שהוא בבחי' הקטנות עדיין אבל יגדיל אור השכל והדעת במדותיו וטבע גופו מעט מעט במשך זמן שבין היניקה עד היותו בן ה' ווי"ו שיהי' לו דעת במדות למעלה מכפי טבעם לאהוב השנאוי עפ"י טבעו אם צריך לו ולשנוא האהוב אם יכיר בדעתו שצריך שיתרחק הימנו כו', וזהו הפעוטות מקחן מקח¹⁷ שעפ"י דעת הן ולאו שלו עד שיגדל שכלו יותר בהיותו בן י"ג שנה שנשלם גידול כל הדעת ששייך למדותיו עכ"פ ונקרא זה גידול המוחין בכלל (אך זהו גידול ראשון דאימא ומי"ג עד עשרים מתחיל גדלות שני דאבא כמ"ש במ"א ע"פ מרא"ש צור"י'¹⁸ כו'). אך כל בחי' הכנת צורה זאת הרוחניות דמוחין במדות הטבעיים דבהמה וכיודע לקרות בדיבור בדעת או"א כו' היינו מחמת ימי היניקה דחלב שנתגשם בו התענוג שבמוח וירד אל מקום בינה דוקא שבלב בשדי אמו שיונק אדם שם שהוכן בזה בחי' חומר רוחני לצורה הרוחניות דמוחין שיהי' בבחי' צורת אדם נבדל מן הבהמה רק שהוא אדם קטן והולך וגדל בשכלו ומדותיו כנ"ל, ולא