תרעא
ותרנן לשון אלם דמה שעכשיו נאמר נאלמתי דומי'357 כו' תרנ"ן לשון אל"ם וידלג הפסח דעכשיו וכן ועינינ"ו מאירו"ת ורגלינ"ו קלות כו' וד"ל).
[מ] והנה עדיין יש להבין ביאור ברייתא זו דכיצד מרקדין מה שאמר מרקדין ל' מפעיל ולא אמר כיצד רוקדין, ועוד מ"ש לפני הכלה ולא עם הכלה ומשמעות לפני לשון למעלה הימנה כו'. אך הנה באמת יש להבין תחלה בענין החופה שע"ג החו"כ יחד מהו, להיות שיחוד זה דחו"כ דבר פלא הוא לכאורה שזהו היפוך הטבע בכל יחוד והתכללות שאינו אלא בדברים המשתווים במהות א' ונמשכים זע"ז יתכללו כאחד, והרי החו"כ המה ב' הפכים בטבעם כידוע דמשפיע ומקבל המה ב' הפכים ממש כאש ומים, שכמו שטבע המים להתפשט ולירד מגבוה לנמוך כך טבע המשפיע לצאת מעצמו להמשיך ולהתפשט למטה מגבוה לנמוך, וכמו טבע האש לעלות מלמטה למעלה דוקא כך טבע המקבל לעלות ולקבל בבחי' התשוקה והוא לצאת מעצמו לקבל השפע כו' וכמו ואל אישך תשוקתך358 כו', ולכך נק' כלה ל' כלת"ה נפשי כו', והנה עם היותם ב' הפכים כאש ומים אנו רואים שתשוקתם זה לזה להתכלל ולהתחבר זע"ז היפך טבע כל שני מנגדים כאש ומים שא"א שיתכללו יחד שהרי תאובתא דדכורא לגבי נוק' דוקא להתייחד ולהשפיע בה וטבע הנוק' תאובתא לגבי דכורא לקבל כו', ואדרבה מה שזה טבעו להשפיע וזה טבעו לקבל הוא הגורם חשק יחודם כו', ולא עוד אלא שביחודם יחד מולידים מאמצעות שניהם ולד בדומה להם והם בעצמם ובטבעם ב' הפכים מן הקצה כו' כאש ומים כנ"ל.
אך הנה זהו ענין החופה שקודם היחוד דכלה וחתן שזהו בחי' המקיף שלמעלה מן המשפיע ומקבל שמשם יבא כח ומקור ליחודם תמיד כל ימיהם כו'. דהנה ידוע בטבע כל עילה ועלול שהוטבע בטבע העילה שירצה ויחשוק להשפיע לעלול, וכמ"כ יש טבע מוטבע בעלול שיחפוץ ויחשוק לקבל מעילה שלו, וכדמיון מה שא' יותר משהעגל רוצה לינק359 הפרה רוצה להניק כו', וכדמיון תלמיד ורב ועשיר ועני שזהו נק' עו"ע דטבע הטוב והחשק יש ברב להשפיע לתלמיד וכן יש חשק בתלמיד לבקש אור שפעו כו'. אך ידוע שיש הפרש גדול בין כל עו"ע לענין הזווג דחו"כ דכר ונוק', שבעו"ע אין בזה תולדה חדשה מאי"ן האלקי רק מה שיש בעילה לבד נמשך לעלול ואין לעלול מציא' שפעו בלעדו, אבל הנקבה מהות בפ"ע רק שצריכה להתייחד בזכר ולקבל מ"ד להוליד והתולדה מבחי' מ"ן שלה כידוע בענין אשה כי תזריע360 וילדה כו', א"כ אין זה כשאר עו"ע אלא שיהי' ביחודם כח עליון משניהם שימשיך בהם כח התולדה בחיבורם, והוא מה שיומשך זה לזה ויתכללו כא' כנ"ל זהו מבחי'
הערות
- 357. אז ידלג כאיל פסח. . נאלמתי דומי' : ישעי' לה, ו. תהלים לט, ג.
- 358. ואל אישך תשוקתך : בראשית ג, טז.
- 359. יותר משהעגל רוצה לינק : פסחים קיב, א. ראה גם להלן ד"ה לה"ע שמחת חו"כ אות ל. וש"נ.
- 360. כידוע בענין אשה כי תזריע : תזריע יב, ב. ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תר. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.