תרסא

הא', והב' שירד העליון לגבי התחתון ויזדכך ממילא כדיעה הב' הנ"ל. וזהו ענין ב' אבנים דשהם וישפה הנ"ל צ"ע וצ"ת כנ"ל שהוא טהרה וקדושה, ואמר הקדב"ה להוי כדין וכדין שצריך שיהיו ב' הדרכים וב' דיעות הנ"ל, וזהו כ"דכ"ד כ"ד אותיות דבשכמל"ו³⁰⁸ דק"ש שחרית וערבית מדת יום ומדת לילה שהן ב' דיעות הנ"ל ובהתחברם יחד נק' כדכד שהיא זכוכית בהירה בהזדככות כ"כ כאילו היא בהוייתה ממש וד"ל.

[לד] ואחר הקדמה הנ"ל יובן שזהו ג"כ ענין מחלוקת ב"ש וב"ה בריקוד לפני הכלה שהוא באיזה אופן תעלה הנשמה שבגוף שנק' כל"ה שיתעורר בכל אדם מישראל אה"ר הנ"ל לצאת מחושך חומר הגוף ולידבק במקור חוצבה באור פני מלך שזהו בחי' היחוד דכנ"י בבעלה. והנה ב' דיעות הנ"ל דיעה שמלמטה למעלה בהזדככות המדות גופניות תחלה שזהו הנק' טהרה שמביאה לידי קדושה שבעצם כנ"ל זהו דעת ב"ש שאו' כלה כמות שהיא דוקא, בהיות כי דיעה זו לעלות מלמטה למעלה ע"י הזדככות כו' היינו בבחי' הגבורות והדינין שהוא בהכרח שירגיש³⁰⁹* על יצה"ר שבו ויתמרמר עליו ולא יקל לעצמו כלל וכלל אדרבה מאד יחמיר וידקדק בעצמו למצוא כל חסרון ופגם בתכלית הדקדוק עד כחוט השערה, כמו גם בהרהור בעלמא ובהיתר כו' ידמה עליו כהר וקשה עליו, לחשוב עצמו כחוטא גמור, והוא לעורר בחי' הדין על עצמו איך שחוטא גדול הוא כו', וגם במעשה הטוב ישקול במאזני שכלו תוך ופנימי' כל מעשיו גם הטובים איך שאינם לש"ש ולא לתכלית האמת, וכה"ג ימצא רק חוב בנפשו ויהי' שפל בעיניו נבזה ונמאס ממש כו' כשמוצא בעצמו כל מיני מומין חסרון ופגם מכף רגל עד ראש אין בו מתום כולו פגום כו' בין בסור מרע בין בועשה טוב ומכ"ש באוי"ר שבלב ומוח כו' שחסר נפשו מכל אור כו' ובחשך ילך כל ימי חיי הבלו וכה"ג, והרי לפ"ז לא יערב לבבו לגשת אל הקדש פנימה כי נבזה בעיניו נמאס ואינו בא במדרגה לעבוד עבודת ה' בבחי' השגה שבמוחא ולבא ביח"ע ויח"ת וכה"ג שכל איש אשר בו מום לא יקרב לעלות למעלה כו' ביתר מכפי מדתו וערכו לבד, והוא הנק' בית שמאי פי' שמאי מל' שומא ששמין א"ע ומפלס דרכו ששוקל כל דרכיו ומעשיו היטב הדק ואינו מטעה א"ע כלל וכלל כי ה' בוחן לבבות ודובר שקרים לא יכון לפניו ואיך יבא לפניו בעבודה שבמוח ולב להתבונן כו' ולעבוד ה' בשמחה, אך הכל לפי החשבון והדקדוק היטב שיודע ומשער בנפשו וערכו אחר אשר הוטהר מעט לבבו מכל תאוה זרה ומדות מגונות ויש בו תשובה שלימה כו' יכול לעמוד בנפשו לגשת אל הקדש לעבודה תמה בשמחה וטוב לבב כו' אך ורק לפי ערך שישער בנפשו לפי מעשיו כו' שראוי לעבודה זו ולא יותר מכדי