תרנז

הוא דאע"פ ששרש נשמתו בתשוקה ודביקות נפלאה לימשך למקור חוצבה בתמידות כמו שא' כי רוח האדם העולה²⁸² העולה תמיד כנ"ל, אבל הרי זה בבחי' ההעלם ומקיף על האדם ולא בבחי' גילוי כלל וכלל, שאם הי' זה בא בבחי' גילוי במוח ולב כו' שנק' נר"נ שבאדם באמת הי' דבוק תמיד למעלה ולא למטה כלל (וכמ"ש והיית רק למעלה²⁸³ ולא תהי' למטה שהוא בעה"ח שלמעלה מעה"ד), אבל באמת אין בחי' זו דרוח האדם העולה כנר בפני האבוקה ונק' נר הוי' רק בהעלם ומקיף שזהו הנק' צל"ם ומזלא, כמ"ש אך בצל"ם²⁸⁴ יתהלך איש, איש זהו מוחא ולבא אוי"ר שכליי' כו' וצל"ם דאיש הוא בחי' המקיף שנק' מזלא כמו שידוע בענין מזלייהו חזו²⁸⁵ כו' (ובחי' צלם ומזלא זה הוא לא בא לכלל טומאה מעון הנעשה ע"י הגוף וע"ז א' כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ואע"פ שלכאורה סותר לפסוק דמכף רגל²⁸⁶ עד ראש אין בו מתום כו', יכול להיות דגם שבנר"נ דאדם בפרט ובכלל בכללות נש"י מכף רגל עד כו' מ"מ כולך יפה רעייתי מום אין בך כלל והוא מצד בחי' מזלא וצלם דאדם שדבוק תמיד למעלה ואין שם בחי' מום כלל וכמשי"ת) (ובזה יובן מארז"ל דאכל עשרה שכינתא שריא²⁸⁷ ולכאורה איך אפשר זה בעשרה רשעים גמורים שעברו על עבירות חמורות כו', אך מפני שאע"פ שחטא ופגם בכל נר"נ שבכל קומת אדם מכף רגל עד ראש כו' מ"מ ישראל הוא בבחי' המזלא שבו שכולך יפה כו' וד"ל). והנה אם הי' בחי' מזלא דכאו"א בא לגילוי כמו שבא לפרקים כמו למס"נ על קדה"ש וכבע"ת לפרקים לא הי' אדם בא לידי חטא לעולם (וכמ"ש בכתבי האריז"ל שאם הי' גילוי מזלי' דאדם זהו כמו גילוי ורוה"ק ממש²⁸⁸ כו', וזהו מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא כמ"ש במ"א²⁸⁹), אבל הוא בהעלם גדול וצריך שיבא לידי גילוי מלמעלה בכאו"א לפי ערכו. וזהו ענין הב"ק שמכרזת²⁹⁰ בכל יום שובו בנים שובבים שב"ק זה נמשך מבחי' י"ג מדה"ר העליונים שבמל' דאצי' שחפץ חסד הוא וחשב מחשבות²⁹¹ לבלתי ידח ממנו נדח שהן נשמות שבגופים חומריים ביותר הפוגמים אורה כו' ע"כ יעורר עליהם רוח ממרום הוא כרוז הב"ק שיעורר לבחי' מזלי' של כאו"א מישראל שבכחו לפעול