תרנב

עולה תמיד למעלה כמ"ש אש תמיד תוקד כו' ונק' עולת תמיד כו', וכמ"ש בזוהר ע"פ אלקים אל דמי לך²⁵⁷ דאלקים עצמו שהוא כח הפועל בנפעל אל דמי לך דקארי תדיר לנהורא עילאה שהוא שם הוי' ולא שכיך לעלמין כו', וכטבע האש שעולה ומסתלק וחוזר ונמשך וחוזר ועולה כו', משא"כ בחי' אור ישר דמשפיע שהוא מלמעלה למטה הוא כמו המים שיורדים מגבוה לנמוך וזהו היפך טבע הגבו' דאו"ח כידוע. וא"כ מובן שכמו שב' הדיעות המה הפכיים כנ"ל, כך בטבע מהותם המה הפכים שזה מבחי' החסדים שיורד מלמעלה למטה וזה מבחי' הגבורות שעולה למעלה וב' הפכים הן מן הקצה לקצה כאש ומים ממש (ועפ"י הנ"ל מובן שאינם ב' הפכים כלל ואדרבה זה עוזר לזה ושניהם כאחד ממש, שהרי אם לא האור וזיו עצם הנפש להיות נמשך בבחי' מקור לחיי בשרי דגוף אין לחיי בשרי מציאות כלל והוא בחי' החסדים דמשפיע בבחי' או"י שמלמעלה למטה כנ"ל, ואם אין העלי' והסתלקות דחיי בשרי בבחי' רצוא ושוב בלב העולה כו' לא הי' נמשך כל פעם מאור חיי הנפש הרוחניות להתחבר בגשמיות, ונמצאו ששניהם כא' ממש כנ"ל ולא שהמה הפכיים כאש ומים שא"א שיתחברו כלל, ומבואר למעלה שע"י האמצעי הן מתחברים וכו', וזהו ענין אחד עם מה שית' בסמוך בעזר"ה וד"ל).

[כט] והנה מעתה יש להבין דאם בחי' חתן וכלה שהם ב' מיני כבוד הנ"ל ב' הפכים הן ממש איך יתחברו ויתייחדו ואיך יקראו בשם חתן וכלה ע"ש היחוד וזוג דוקא מאחר שא"א שיתחברו כאש ומים כנ"ל. אך הנה הענין הוא דזהו מ"ש על כל כבוד חופה, דהנה החופה היא החופפת על החתן וכלה מלמעלה על גביהם ליחד אותם יחד ולא יהיו ב' הפכים כלל אדרבה יתכללו זע"ז והיו לאחדים ממש להוליד מאמצעות חיבורם כו', וז"ש כי על כל כבוד כבוד דחתן וכבוד דכלה היינו על כל ב' מיני כבוד הנ"ל שהמה ב' הפכים יש חופה עליהם המחברם יחד (ואין פשט הענין כן דעל כל כבוד וכבוד יש חופה בפ"ע).

והענין יובן בהקדים הידוע בב' מיני אהבות דבכל נפשך ובכל מאדך, דאהבה דבכל נפשך היא התפעלות אלקות של בחי' או"פ המתיישב בלב ולבו מלא מורגש מהתפעלות זו בתשוקה ואהבה נפלאה (ולא כמו שטועים המטעים א"ע לאמר על טוב רע שמורגש זה הוא רק למלאות התגלות לבו בחי' לגרמי' שזהו לא בהתפעלות אלקות רק בהתפעלות עצמו שרוצה להיות איזה דבר מה וא"ל וכו', אבל כשמשיג אלקות ומתפעל בהשגה זו במוח ולב (ער דער הערט זייער כו') ע"ז נאמר קרבת אלקים ל"י טוב²⁵⁸ ל"י דוקא במורגש ויש ולגרמי' כמו