תרמח

התפשטותו ע"י צמצום אור עצמותו כמ"ש באורך נרא"ה אור²⁴⁰ וכידוע משום שאין ערך כלל לנברא בע"ג עם בלתי בעל גבול כו' ואם הי' האור והשפע אלקי' מעצם מהותו איך יתהווה בע"ג אלא הי' גם הם בלתי בע"ג, ע"כ הוצרך להיות השפע ע"י צמצום והעלם עצמות אורו כידוע וד"ל (ומ"ש את השמים ואת הארץ ר"ת אהו"ה גימטריא טוב²⁴¹ היינו בחי' סובב כ"ע ואני מלא אין זה בגילוי רק בהעלם, ואע"פ שא' בזוהר דלית אתר פנוי מיני' גם זה בהעלם ולא בגילוי כמ"ש במ"א²⁴²), ומ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו העצמי שבהעלם העצמות דא"ס כו' היינו מבחי' סובב כ"ע הכללי (שלפני הצמצום דקו"ח הנק' מק"פ כו'), והיינו בחי' מהותו ועצמותו דלית מחשבה תפיסא בי' כו', ואין ב' המקראות סותרים זא"ז כלל, דהיינו ב' מיני כבוד הנ"ל, כבוד עליון הוא כבוד ה' שבבחי' סובב הכללי ונק' כבוד הוי' כבוד נאצל דהיינו כל בנין עולם הנאצל ויתברך ממקומו הנעלם לפרקים כי נק' סתימא דכל סתימין כו' ואינו בא בגילוי רק לפרקים כמו בג' רגלים ושבת וכה"ג כנ"ל, אבל כבוד הב' דמלא כל הארץ כבודו הוא בבחי' ממלא כ"ע שהוא בחי' הזיו הנק' זיו יקרי' דתמיד הוא בגילוי בכל העולמות עד סוף העוה"ז השפל וע"כ כולם אומרים שירה כו' ונק' כבוד נברא וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' (וזהו כבוד אלקים הסתר דבר²⁴³ כבוד עליון הנ"ל וכבוד מלכים חקור דבר כבוד תחתון כו').

[כו] והנה להבין זה בתוס' ביאור יש להקדים ענין אחד המבואר במ"א בפי' כי אל דיעות ה' ב' דיעות הפכיים מן הקצה לקצה והכל בדיעה אלקי', א' מלמעלה למטה שהוא מיש לאין והב' מלמטה למעלה וזהו מאין ליש, והן ב' דיעות סותרות דשפע מיש לאין עם שפע מאין ליש הב' הפכי' הן. וביאור הענין ידוע (ומבואר היטב בסידור הנדפס²⁴⁴) שזהו דרך פרט ודרך כלל, דרך הפרט הוא בבחי' מל' דאצי' עצמה ששפע האלקי באה מאי"ן ליש שנק' כח הפועל בנפעל כידוע הרי בחי' כח האלקי מוסתר בנפעל ונברא ונק' אי"ן והעלם לגביהם ולא נגלה רק בחי' היש דנברא, וכמ"ש במ"א בענין שרפים עומדים ממעל ל"ו ממעל לשכינתא²⁴⁵ כו', כחיי הנפש בגוף שלא נראה מהות החיות הרוחני שבגוף רק הגוף חי כו', והב' מי"ש לאי"ן במל' עצמה והוא